חוקרים ביקשו לבדוק את הידע של מטופלים בעלי פרפור עליות לגבי הסיכונים וההמלצות במצבם.

לשם כך הם יראיינו 287 מטופלים. 21% לא היה מודעים לכך, שפרפור עליות קשור בסיכון מוגבר לשבץ מוחי, וקבוצה זאת לא נשאלה שאלות נוספות.

227 הנותרים (בני 72 בממוצע, 55% גברים, 70% בעלי השכלה תיכונית או פחות ) היו בעלי CHA2DS2-VASC score ממוצע של 4.3 ו- HAS-BLED score של 2.3 בממוצע.

כמעט 50% אובחנו עם פרפור עליות במהלך יותר מ-5 השנים הקודמות ו- 60% נטלו נוגדי קרישה פומיים.

לא נמצאה התאמה בין הסיכון המוערך לשבץ או לדימום במטופל לבין הסיכון, שנתפס על ידו.

53% מהמשתתפים סברו, כי הסיכון השנתי שלהם לשבץ מוחי עולה על 20%, ובהם 20% שחשבו, שהסיכון עולה על 50%. זאת בעוד שרק ל- 9% הסיכון המוערך היה גבוה מ- 10%.

53% סברו, כי הסיכון השנתי שלהם לדימום תחת נוגדי קרישה עולה על 10%, בעוד שרק 14% מהם היו בעלי סיכון של 7% ומעלה לדימום.

אחד מחמישה מטופלים חשב, שנוגדי קרישה מקטינים סיכון לשבץ מוחי ב- 90%, בעוד שמחקרים מראים הפחתה של שני שלישים בסיכון.

המחקר מדגיש את הצורך בפיתוח דרכים יעילות יותר כדי להבטיח, כי המטופלים מקבלים החלטות מודעות. 

בשורה התחתונה: רוב בעלי פרפור עליות אינם יודעים את הסיכון האמיתי לשבץ ולדימום, ולכן לא מקבלים החלטות טיפוליות מודעות.