כ- 3% מאוכלוסיית ארה"ב הבוגרת נוטלת ויטמין D במינון גבוה ) 4000 ומעלה יחידות ביום).

מחקר קנדי אקראי המתפרסם ב- JAMA , בחן את יעילות מינונים שונים של ויטמין D , בקרב 311 מבוגרים בני 61 בממוצע. הנחקרים לא סבלו מאוסטאופורוזיס ורמות ויטמין 25[OH]D וסידן שלהם בדם היו תקינות.

הנחקרים יחולקו ל- 3 קבוצות וקיבלו תוסף ויטמין D יומי במינון 400, 4000 או 10,000 יחידות.

בתחילת המחקר רמות 25(OH)D הממוצעות היו 32 ng/mL (79 nmol/L) .

הנחקרים קיבלו תוספי סידן דרך המזון בכדי להגיע לרמה המומלצת.

במשך 36 חוקרים נערך מעקב, שכלל בדיקת צפיפות וחוזק עצמות הרדיוס הדיסטלי והטיביה על ידי בדיקת CT ברזולוציה גבוהה.

רמות 25(OH)D עלו משמעותית בנחקרים שקיבלו מינון של 4000 או 10,000 יחידות ליום, אך לא בקרב אלו שקיבלו מינון של 400 יחידות ביום.

לאחר 3 שנים, הירידות בצפיפות העצם ברדיוס היו משמעותית חדות יותר בקבוצת ה- 4000 יחידות ובקבוצת ה- 10,000 יחידות ( −2.4% ו- −3.5% , בהתאמה), בהשוואה לקבוצת ה- 400 יחידות ( −1.2% ). דפוס דומה נמצא גם בעצם הטיביה.

חוזק העצם ירד בכל קבוצות המחקר, עם נטייה לא משמעותית לחולשת עצם בקבוצות המינון הגבוה לעומת קבוצת המינון של 400 יחידות.

התוצאות הראו כי אין שום תועלת בנטילת מינון גבוה של ויטמין D באנשים בעלי רמות תקינות של הויטמין בדם, וייתכן כי מינון זה גורם נזק.

החוקרים משערים כי תוצאות לא צפויות אלו יכולו לנבוע מעלייה בספיגת עצם משנית לדיכוי הורמון יותרת התריס. 
בשורה התחתונה: אין  תועלת, ויש אף נזק, בנטילת מינון גבוה של ויטמין D באנשים בעלי רמות תקינות של הויטמין בדם.