שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
לקביעת פגישה וירטואלית עם נציג, לחצו כאן
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > Psychiatry Updates - גליון מס' 1 > הצגת טיפול בהפרעת אישיות גבולית באופני טיפול שונים:
ספטמבר 2008 September | גיליון מס' 1 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון

הצגת טיפול בהפרעת אישיות גבולית באופני טיפול שונים:


ד"ר שחק יריב1, ד"ר אילנה קרמר2 - 1מתמחה במחלקה הפסיכיאטרית בית חולים העמק 2מנהלת המחלקה הפסיכיאטרית מרכז רפואי העמק, עפולה, מרצה בכירה קלינית הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, הטכניון, חיפה Perspectives on Psychodynamic Psychotherapy of Borderline Personality Disorder: The Case of "Ellen" John G. Gunderson, Anthony Bateman, Otto Kernberg Am J Psychiatry 2007;164:1333-1339

מאמר זה הוא סיכום של דיון קליני מ-McLean Hospital המתאר פסיכותרפיה פסיכו-דינאמית אינטנסיבית, אקלקטית, של ד"ר גנדרסון (מחבר המאמר) עם מטופלת הסובלת מהפרעת אישיות גבולית ששמה "אלן". ד"ר בייטמן, ממייסדיה של שיטת טיפול מבוססת MBT (Mentalization), וד"ר קרנברג, מייסדה של שיטת טיפול מבוססת Transference, הם המתדיינים, אשר עוקבים אחר המובאות שמצטט ד"ר גנדרסון מתוך הטיפול. הוא עצמו מוכר כמומחה להפרעת אישיות גבולית ומטפל אקלקטית. שלושתם מאירים את האספקטים החופפים והנבדלים של שלוש השיטות. המובאות מתייחסות לארבע תקופות שונות בטיפול - בעת ההפניה, לאחר 3 חודשים מתחילת הטיפול, לאחר 11 חודשים מתחילתו, עם סיומו לאחר 4 שנים ובפגישת מעקב לאחר 7 שנים מתחילתו.
אלן היא בת 33, גרושה, מתגוררת לבדה ועובדת במשרה חלקית. בעברה אירועים רבים של חיתוכים עצמיים, איומים באובדנות ומספר ניסיונות אובדניים וכן אשפוזים פסיכיאטרים מרובים. במשך 6 שנים הייתה בטיפול פסיכיאטרי פרטי אצל ד"ר A, איתו נהגה להיפגש אחת לשבוע לטיפול תמיכתי ותרופתי, להוציא תקופות של אשפוז, שאז היה בא לבקרה מדי יום. האבחנה שנתן ד"ר A הייתה דיכאון מג'ורי חוזר. עם זאת הצוות במחלקה תיאר אידיאליזציה ארוטית שפיתחה אלן כלפי הרופא, ותיאר גם כי הסימפטומים הדיכאוניים מהם סבלה חלפו במהירות בתגובה לתשומת ליבו של ד"ר A. במחלקה היא אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית, והיא וד"ר A קיבלו המלצה להפנותה לפסיכותראפיה אקספלורטורית, אך דחו אותה. לבסוף היא הופנתה על ידי ד"ר A לפסיכותרפיה אצל ד"ר ג'ון גנדרסון במהלך אשפוז, בעקבות חתך עמוק שביצעה באמתה. החתך בוצע לאחר שאלן התקשרה לד"ר A לביתו, זמן קצר לאחר נישואיו הטריים, ושמעה קולות צחוק של מסיבה ברקע.

בעת ההפניה
בפגישה ראשונה בבית החולים שללה אלן קשר בין ניסיון הפגיעה לבין שיחת הטלפון, או לנישואיו של ד"ר A. ד"ר גנדרסון הבין זאת כהתנגדות. אלן גם רצתה לדעת האם ד"ר גנדרסון סבור כי היא סובלת מהפרעת אישיות גבולית, והאם עליה להמשיך בטיפול התרופתי. ד"ר גנדרסון אמר לה כי אינו יודע עדיין, אך אם ימשיכו לעבוד יחד שאלה זו ודאי תזכה לתשובה. הוא מסר לה שאת המעקב ואת קביעת הטיפול התרופתי ימשיך
ד"ר A. התשובה הרגיזה את אלן. הדיון עסק בשאלה האם לנקוב בשמה של האבחנה, והאם נכון שיהיו שני מטפלים
במקביל (1). ד"ר גנדרסון מסביר שחשב כי תשובה מפורשת באותה עת תיתפש כהתנגדות לדעתו של ד"ר A, וכך יגרום למפגש איתו להיתפש כבגידה בד"ר A. במצבים אחרים ד"ר גנדרסון נוהג למסור את האבחנה ולהשתמש בה לקביעת מטרות הטיפול. ד"ר בייטמן העיר, בהתייחסו למובאה זו, שלדעתו לאלן אין מושג מהן ההשערות של המטפל שלה מדוע חתכה את ידה. ד"ר בייטמן סבר שיש להתמקד בפגישה הראשונה בנסיבות מעין אלה קודם כל במצב המטופל בעת השיחה: מי הוא לגביה ה"מומחה"? האם היא עלולה לאבד את ד"ר A? כיצד היא מרגישה כשהוא אינו יכול לטפל בה, האם היא מפרשת זאת כאילו אינו יכול להתמודד איתה? כמו כן בפגישה הראשונה בטיפול כזה היה מאשר לה כי היא מאוד חולה. היה גם מנסה לבדוק את הרגשתה לפני שיחת הטלפון עם ד"ר A. גם אם השיחה הסעירה אותה, היא הרי התקשרה אליו לאחר שהתקשתה כבר לפני השיחה לעשות מנטליזציה להרגשתה. ד"ר בייטמן היה מנסה לעקוב עמה אחר הרגשתה (State of Mind) ואחר תגובתה האפקטיבית, תוך מעקב אחר העיתוי בו התרחשו השינויים, לא כדי לתת לה תובנה, אלא כדי להבין את הרגשתה. ד"ר קרנברג חושב שמוקדם מדי לומר לה את האבחנה של הפרעת אישיות גבולית, כי לא כדאי לעסוק באבחנות לפני שהמטופל כבר יודע את התשובה, אבל כדאי להתייחס למסר הסמוי: "לו הייתי אומר לך, כי את סובלת מהפרעת אישיות גבולית, היה הדבר נתפש כהתקפה על ד"ר A, והיית נאלצת לבחור לאבד אותי או את ד"ר A". לגבי ריבוי מטפלים, ד"ר גנדרסון סבור כי ריבוי מטפלים מזמין אמנם פיצול, אך יש לו גם יתרונות. הזעם של המטופל הגבולי כלפי המטפל מביא לעתים קרובות לנטישת הטיפול ולמחוות אובדניות. פיצול מאפשר לשאת את הזעם בלי להינטש. הטיפול המפוצל יהיה יעיל אם יישמר הכבוד למטפל האחר ולתרומתו לטיפול. גם בטיפול מבוסס על מנטליזציה (MBT) ישתפו פעולה לעתים מספר מטפלים. המטפל ימליץ על טיפול פרטני בצד טיפול קבוצתי וקהילתי. ד"ר בייטמן מסביר שמערכת היחסים הנוצרת בין המטופל והמטפלים השונים היא כשלעצמה כר למנטליזציה, כי ניתן לברר כיצד חש המטופל ביחס למטפל האחר, וכיצד הוא יכול להביע כלפיו תלונות וטענות. ד"ר קרנברג חושב שטיפול על ידי שני מטפלים יכול לסייע למטופל לאחות את החלקים המפוצלים, אבל זה לא מה שקורה בדרך כלל. כשהמטפל חש בנוח עם זעמו של המטופל, לא יקרה Acting Out ולכן אינו ממליץ על פיצול הטיפול בין שני מטפלים.

שלושה חודשים מתחילת הטיפול
אלן ממשיכה בטיפול נוגד הדיכאון ובמפגשים עם ד"ר A, וכן משתתפת בקבוצת תמיכה מדי יום, ופעמיים בשבוע נפגשת עם ד"ר גנדרסון. היא מגיעה לפגישה המובאת כאן מרושלת, נסערת ומתקשה להתרכז. ד"ר גנדרסון אומר לה שהיא "נראית כמו חסרת בית, כמו מישהו שזקוק לעזרה". אלן שותקת וד"ר גנדרסון שואל אותה מה שלומה. בדיון הוא מסביר שהוא בחר להתחיל את הפגישה ולהתייחס לתגובה שעוררה בו אלן, ושאולי ציפתה לעורר. הוא מרגיש שיש להתייחס בנסיבות כאלה ל"כאן ועכשיו", להופעתו של המטופל ולמצבו, וכי זו דרך טובה להתחיל פגישה בחולה גבולי. ד"ר בייטמן מסכים, שההתמקדות ב"כאן ועכשיו" רצויה בגישה המבוססת על מנטליזציה. ד"ר קרנברג טוען שהגישה מבוססת הטרנספרנס מתמקדת אמנם ב"כאן ועכשיו", אך הוא היה מזמין אותה לומר משהו על האופן בו היא מרגישה, ורק אז מתייחס להופעתה. היה מתייחס לכך כי היא נראתה נסערת, והיה שואל מה לדעתה הסיבה לכך, ובודק איתה את הסיבות האפשריות לכך. השימוש במילים כמו "חסר בית" עלול להיות לפירוש שגוי ומשפיל.
אלן אומרת שהיא מדוכאת, המוח שלה לא עובד, היא לא ישנה בלילות, היא משותקת. מספרת על דחף להתאבד ועל המלחמה בו, ואומרת שאין לה מספיק כוח לעשות שום דבר. ד"ר גנדרסון אומר לה שמצבה השתנה במהירות, והיא נהייתה מדוכאת מהר כל כך (אלן בהתה בחלון), ושאל האם זה קשור לאירועי השבוע שעבר (אלן שתקה). הוא אומר לה שהוא מניח שזה קשור ללחץ, שהיא תפסיק להשתתף בקבוצה, ולמחלתה של אמה (היא ממשיכה לשתוק). אז הוא מזכיר לה שהיא כעסה עליו לפני שבוע, כי לא הבין כמה חשובה לה אמה (הוא הציע לה אז שהקדימות הראשונה שלה תהיה היא עצמה). כעת אמר לה שגם אובדן התמיכה של הקבוצה וגם אובדן התחושה שהיא מטפלת טובה לאמה, הביאו את הדיכאון שהיא חשה. ד"ר גנדרסון מסביר בדיון שיש לאלן במצבה משאלה לתקשורת, והוא מנסה לתת משמעות לסימפטום שלה, לעשות אותה אחראית לסימפטום ולפתרונו. אך אלן לא הגיבה לניסיון זה, כמו גם לא לפרשנות. ד"ר גנדרסון לא ציפה שתגיב, וחשב שהיא בוודאי נבוכה מדי מכדי להודות בכך, גם אם היא סבורה כי צדק. ד"ר בייטמן מעיר שהפירושים שניתנו לאלן נובעים מהאופן שבו המטפל רואה את הדברים, ולא היא. בלי לעודד אותה להבין מה היא עוברת נחולל פסאודו-מנטליזציה. רק לאחר התבססות הקשר עם המטפל ניתן לפרש טרנספרנס, כמו הפירוש של הכעס על המטפל. גם אז המטרה היא להראות למטופל כיצד אותה התנהגות יכולה להיות מפורשת אחרת, כלומר להראות לו צורה אחרת של חשיבה ולא לתת לו תובנות. ד"ר קרנברג מבקש להתמקד במקור הדיכאון, ומדוע אובדנות מהווה פתרון. ההתמקדות תהיה בפחד של אלן לספר למטפל על הזעם: הזעם כי נדחתה על ידי הקבוצה, הזעם כי נאלצת לטפל באמה, הזעם על המטפל שלא הבין אותה. הוא היה מציין גם, כי הגיעה לפגישה למרות שחשה בזעם, ובכך הוא מכיר בהתקדמותה. צריך לזכור כי הדיכאון הוא תוצאה של אובדן הפיצול, לכך אלן אינה מודעת, אך הדבר יקדם את יכולתה לבנות במשך הזמן State of Self. המנטליזציה, לדעתו של ד"ר קרנברג, מזניחה את הפרשנות של התחושה הלא מוכרת והמשתנה של המטופל כלפי ה"עצמי" (אהבה ושנאה כלפי "עצמי" שמשתנה כל העת מטוב לרע).
אלן לא הגיבה לניסיונות השונים, ואז ד"ר גנדרסון שינה גישה. הוא שאל אותה אם היא אוכלת ושותה, לאחר מכן התייחס לטריגרים. שאל אם היא מסכימה כי הדיכאון קשור, אפילו בחלקו, לקבוצה, והציע שכדאי לה להגיד זאת למנחה. הוא אמר לה שעדיף שהיא תעשה זאת, אבל אם היא מתביישת הוא נכון לעשות זאת במקומה. הוא הציע שהוא יאמר למנחה עד כמה קשה לה השינוי. כן הציע לה להתקשר לאמה ולבדוק מה מצבה, ואם היא צריכה משהו. בדיון מבטא ד"ר בייטמן הסכמה להתערבות זו ("התערבות מצוינת"), ומציין שהמטפל עמד לצדה של אלן בפגיעותה, ונתן לה תמיכה אמיתית. אכן היא הגיבה טוב, והטיפול היה יכול להמשיך. ד"ר קרנברג אומר שהיה נמנע מהתערבות כזו. טיפול ממוקד-טרנספרנס יתמקד בזעם הלא מודע כלפי המטפל ובחוסר הפתיחות, כזעם מושלך אל המטפל. הוא משתדל להישאר ניטרלי מבחינה טכנית, כדי לאפשר לטרנספרס להתהוות.
ההערה האחרונה עזרה, ואלן הגיבה וסיפרה שכבר התקשרה לאמה, וזו סיפרה לה כי היא חשה נורא, כאילו היא אחראית על הפרעה לטיפול של אלן. ד"ר גנדרסון הראה לאלן שהאמביוולנטיות של אמה משאירה את האחריות בידיה, כך שבכל החלטה, בין אם תיסע אליה או לא, תרגיש רע. ד"ר בייטמן שוב רואה התערבות זו כמצוינת, בזכות המנטליזציה של הרגשה של מצב שבו היא כלואה. גם ד"ר קרנברג חושב שזו תגובה מצוינת, כי היא תופשת את הקונפליקט הפנימי כאן ועכשיו, וכי היא מבטאת הערכה ליכולתה של אלן לשאת אמביוולנטיות. ד"ר גנדרסון מסביר כי כאשר אלן לא הגיבה לפרשנות, שינוי הגישה לגישה תומכת הניב תוצאות, שכן בהעברה המטפל נכנס לעמדה של ה-Caregiver. רק אחר כך יכלה לחשוף בבהירות את האמביוולנטיות שבה היא שרויה כלפי אמה. הוא רואה בזה דוגמה מאפיינת לכך שהסימפטום הדיכאוני קשור במידה רבה ליחסים בין-אישיים בחולה עם הפרעת אישיות גבולית. דיכאון מופיע במהירות בתגובה לדחייה, ונעלם במהירות כשהיא חשה מוחזקת. לדעתו זו הסיבה לכך שחולים אלה לא מגיבים לטיפול תרופתי (2). ד"ר בייטמן סבור שב-MBT עבודה תמיכתית קודמת לפרשנות. הטרנספרנס התאפשר בזכות העבודה על יכולתה להתמודד עם מצבה, אז הייתה יכולה להסתקרן לגבי האמביוולנטיות של אמה. בניגוד לפגישה הראשונה, בה התקשתה לדבר על רגשותיה כלפי ד"ר A, כעת היא חשה שהמטפל מבין את מצבה והיא יכולה להיפתח. הדיכאון לדעתו אינו תחלואה נוספת בלתי קשורה, אלא קשור לעובדה שאצל החולה בהפרעת אישיות גבולית תפיסת העצמי קשורה באופן בלעדי לרגשות: "להרגיש רע"="להיות רע". לדעתו אין טעם לנסות לערער תפיסה זו, זה רק מביא לתחושת חוסר מובנות. ד"ר קרנברג טוען שאי אפשר להסביר את הדיכאון כקשור רק לתחושת הנטישה, מבלי להתייחס לאשמה הקשורה לזעם ולאגרסיה. זה לא קשר בין-אישי של נטישה, אלא שאלן נוטשת את הכעס שלה. במקרה זה היא אמנם הגיבה לתגובה התומכת, אך התערבות זו קיבעה את תפיסתה העצמית כקורבן.

אחד עשר חודשים מתחילת הטיפול
אלן החלה לעבוד במשרה חלקית, העבודה הטיפולית התמקדה בהמרת סימפטומים דיכאוניים לצרכים ופחדים ובקישור סימפטומים למשמעותם. אלן נכנסה לחדר חיוורת ורזה, ניגשה באיטיות לכורסה, נראתה מוטרדת, לא הביטה במטפל. ד"ר גנדרסון אמר לה שהיא נראית מדוכאת (הערה המתייחסת למצבה המנטלי כעת). ד"ר קרנברג מעיר כי על המטפל היה לשתוק, ואלן הייתה אמורה לתקשר ולהסביר מה קרה. אם הייתה ממשיכה לשתוק, היה מנסה להבין מה מונע ממנה לדבר כעת. אלן אמרה שהיא בדיכאון, וכשנשאלה כיצד היא מבינה זאת אמרה שאיננה מבינה. ד"ר גנדרסון הביע פליאה ושאל אם איננה חושבת שזה קשור למה שדובר ביניהם בפגישה קודמת, כשהתחילה לעבוד, והאם דבריו מהפגישה הקודמת נראים לה נכונים. אלן הגיבה בעצבנות, גלגלה עיניה ואמרה שכן, היא יודעת, על כל שני צעדים קדימה יש צעד אחורה, אבל הוסיפה ש"זו רק התיאוריה שלך!" וביטאה כעס רב עליו בפגישה זו. ד"ר קרנברג חושב שהיא העזה להתנגד למטפל, וזה סימן טוב. בפסיכותרפיה מבוססת-טרנספרנס מעודדים לחוש בנוח עם ביקורתיות, התקפות, כעס ואף שנאה.

בסיום הטיפול, לאחר ארבע שנים
במהלך השנים הטיפול נגע בנושאים שכיחים בטיפול בהפרעת אישיות גבולית: נושא ה-Acting Out, תוך ביטויי דאגה מצד המטפל, והבנת השאיפה החבויה בהם להיות מטופלת (Take Care) נעשתה נהירה לאלן. היא נעשתה אימפולסיבית פחות ויכלה לשאת כעס בעיקר בעצמה (פחות באחרים). חייה השתנו בכל הקשור לאהבה ולעבודה. ד"ר גנדרסון עודד אותה בעיקר להתפתחות בעבודה, כי הוא סבור שהסובלים מהפרעת אישיות גבולית אינם יכולים להגיע בטיפול להישגים בתחום האהבה. אך אלן בכל זאת החלה בקשר זוגי. תגובותיה הדיכאוניות פחתו, עקב תחושת מודעות עצמית מפותחת יותר. היא עדיין התקשתה לעמוד על שלה ביחסים עם גברים (כולל המטפל) ולוותר על יחסים אידיליים שפיתחה. היא לא הצליחה למזג לתוכה את האגרסיה. ד"ר בייטמן מעיר כי ב-MBT אין מייחסים לכעס חשיבות גדולה, לא בהתפתחות ולא בטיפול. במנטליזציה מבחינים בכעס כתגובה להערה או מחווה מצד המטפל. המטפל יתמקד לא במטרת הכעס, אלא בגורם שעורר תגובה זו. הוא אינו ממליץ למטופלים לוותר על השאיפה שהמטופל ישתפר ביכולתו באהבה. ד"ר קרנברג מתנגד להערה המתייחסת לוויתור על הישגים בתחום האהבה, להיפך הוא היה עובד יותר על יחסיה עם הגבר החדש בחייה, כולל בירור מיניותה, בקשר עם יחסי ההעברה שלה.

פגישת מעקב שבע שנים מתחילת הטיפול
ניתן לראות את חוסנה של אלן, היא נישאה וסיימה את הטיפול, אך שמרה על קשר עם ד"ר גנדרסון וחזרה כעבור כשלוש שנים למספר פגישות "תדלוק", כמה חודשים לאחר מותו הלא צפוי של בעלה. היא סיפרה על עצמה ועל יחסיה עמו ברגש רב. דיברה בגאווה (ובפליאה) על התמודדותה, ללא נסיגה, דיכאון או Acting Out. היא ייחסה זאת לטיפול והכירה תודה על כך. סיפרה שהיא מתגעגעת להיות מטופלת, וגם לבן זוג, אך איננה מתכוונת להתחיל טיפול חדש. בתגובה ד"ר גנדרסון לא המליץ על חזרה לטיפול, ולדעתו זה ביטא את חוסר הביטחון שלו, האם יוכל להמשיך ולהועיל לה. ד"ר בייטמן מעיר כי התמודדותה עם מות בעלה מעוררת הערכה וכי לא היה ממליץ על חזרה לטיפול. ד"ר קרנברג אומר שהיה דן איתה במגבלותיה בחייה החדשים, ומנסה לעורר מוטיבציה לחזור לטיפול.

דיון
המחלוקת העיקרית בין הגישות הטיפוליות שהוצגו, נוגעת לחשיבות הניתנת לפירושי טרנספרנס, ובנוגע להתערבות התמיכתית. מחלוקת זו נובעת מהגדרת הפסיכופתולוגיה בהפרעת אישיות גבולית: בפסיכותרפיה ממוקדת-טרנספרנס העיסוק הוא בכעס, תוך הבנת ליבת הפתולוגיה בכעס לא מוכר ולא מופנם (Unintegrated and Unacknowledged) ההתמקדות תהיה באיחוי חלקיקי האובייקט, בשילוב הכעס ונגזרותיו (עוינות, האשמה, קורבנות) ל-Self שלם. לפי קרנברג, לא ניתן לוותר על תחושת הקורבן בלי לעשות זאת. בטיפול מבוסס-מנטליזציה יזהה המטפל כעס למטופל, שאינו מודע לו, יאפשר למטופל לתת לו שם, יזהה את מקורותיו ותפקידיו, אבל יימנע מלפרש אותו, בעיקר בכל הקשור ליחסים בחדר (טרנספרנס). המיקוד יהיה במצבו העכשווי של המטופל ובתפקודו הנפשי. למרות ששתי השיטות מנסות לבנות עצמי שלם ונהיר, התיאוריה והטכניקה שונות מאוד. אלן עברה שינוי בטיפול המובא כאן, עם הפחתה בתחושת המועקה (Distress), שינוי התנהגותי, שינוי ביחסים בין-אישיים, ועדות לשינוי פנימי (Intrapsychic). בטיפולו של ד"ר גנדרסון הפרשנויות וההתערבויות היו תמיכתיות. שני האחרים מדגישים את הצורך בהתאמה של הטיפול להפרעת אישיות גבולית. שני המתדיינים במאמר זה מביאים צורות שונות של "התאמה" שהמשותף להן הוא ההיכרות עם המאפיינים הייחודיים של הפרעה זו. כל השלושה מסכימים כי ניתן להשיג תוצאות משמעותיות של שינוי והתייצבות בעזרת פסיכותרפיה, אך לא בפגישות טיפוליות רגילות, שבהן אין התייחסות שיטתית ומרכזית לעולם הפנימי ולתהליכי מנטליזציה אצל המטופל. למותר לציין שהטיפול הוא ארוך-טווח וההשקעה בו רבה, אבל סיכוי רב להועיל (4,3).

References
1. Bateman A, Fonagy P. Psychotherapy for Borderline Personality
Disorder – Mentalization Based Treatment. Oxford, UK, Oxford University
Press 2004
2. Gunderson JG, Morey LC, Stout RT, Skodol AE, She amt, Glashan TH, Zanarini MC, Grilo CM, Yen S, Daversa MT, Bender TS. Major Deppresive Disorder and Borderline Personality Disrderrevisited: Longitudinal interactions. J Clin Psychiatry 2004;65:1049-1056
3. Skodol AE, Shea MT, McGlashan TH, Gunderson JG, Morey LC, Sanslow CA, Bender TS, Grilo CM, Zanarini MC, Yen S, Pagano ME, Stout RT. The collaborative longitudinal Personality Disorders study (CLPS): Overview and implications. J Pers Disord 2005;19:487-504
4. Zanarini MC, Frankenburg FR, Hennen I, Reich DB, Silk KR. Psychological functioning of borerline patientsand axis II comparison subjects followed prospectively for six years. J Pers Disord 2005;19:19-29


תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש.
תנאי שימוש באתר זה:
ידוע לי שעל ידי שימוש באתר זה, פרטיי שמסרתי יאספו ע"י חברת מדיקל מדיה על מנת ליצור איתי קשר בנוגע לאירוע זה ולאחרים. מדיקל מדיה אף רשאית להעביר את פרטי הקשר שלי מעת לעת לחברות קשורות אליה ו/או צדדים שלישיים כחלק מהמודל העסקי שלה לשימוש בכיווני שיווק עבור לקוחותיה שכולל ניוזלטר מדעי לרופאים, מידע על עידכוני רישום של תרופות וציוד רפואי, נושאים מקצועיים, פרסומים שונים, הזמנות לכנסים, הזמנות למפגשים עם נציגי פארמה וכיוצ״ב. ידוע לי כי אני זכאי לבקש מחברת מדיקל מדיה לחדול משימוש במידע בכל עת ע"י שליחת הודעה כתובה לחברה ובמקרה זה תתבטל הסכמתי לעיל מיום שהתקבלה ההודעה.

לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©