שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > Israeli Journal of Family Practice - גליון מס' 144 > הרהורים על המאבק בין אלטרואיזם לאגואיזם והקשר למחלת פרקינסון
דצמבר 2008 December | גיליון מס' 144 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון
Narrative Based Medicine
הרהורים על המאבק בין אלטרואיזם לאגואיזם והקשר למחלת פרקינסון


ד"ר אריאל אריאלי - פסיכיאטר עצמאי

הקדמה
באחת הפגישות של קבוצת התמיכה שנערכה באזור השרון, ביטא אחד המשתתפים, איש ציבור מפורסם בשעתו, את דעתו בחריפות שניסיונו בחיים מראה לו שהיחסים בין בני האדם מושתתים אך ורק על העיקרון של "אדם לאדם - זאב". לדבריו, חבריו מהעבר מתייחסים אליו כיום בהשפלה ובזלזול ושמחים לאידו בגלל מחלת הפרקינסון.
התעורר ויכוח בין חברי קבוצת התמיכה. רבים סיפרו שניסיונם שונה. אומנם, לעתים נדירות גם הם חשים תחושה דומה, אך לרוב תגובת החברים אליהם שונה בתכלית – יש הרבה גילויים של רצון לעזור וביטויים של חסד, חמלה ועידוד.
הוויכוח הנ"ל הביא אותי לניסיון להסביר את התופעה, והפנה אותי לספרות המקצועית. תוך כדי כך ראיתי באקראי סרט תיעודי שבו נהג נתפס לכוד במכונית שעלתה בלהבות. נהג אחר שחלף על פני המכונית, עצר ומבלי לחשוב זינק לתוך הלהבות וגרר את הנהג הלכוד. רק לאחר שחזר לביתו הוא נתן לעצמו דין וחשבון על כך שסיכן את חייו כדי להציל אדם שהוא איננו מכיר כלל, ואז הגיב בחרדה רבה.
ברצוני להביא במאמר זה את התפישות הקיימות לקונפליקט בין אלטרואיזם לאגואיזם: בקרב הפילוסופים; בקרב הפסיכיאטרים והפסיכולוגים; בקרב חוקרי המוח; ולבסוף, ברצוני לקשור את העובדות הנ"ל למחלת פרקינסון ולאישיות המאפיינת את החולי בפרקינסון.

א. התייחסות הפילוסופים
מאז המצווה המופיעה בתורה (ויקרא יט 18) "ואהבת לרעך כמוך" (והלל הזקן אמר: מה ששנוא עליך אל-תעשה לחברך) כלומר, השתדל לדבוק באלטרואיזם - מתלבטים טובי הפילוסופים בסוגיה זו בכל הדורות עד ימינו אנו.
שתי שאלות נכבדות צפות ועולות מיד בהקשר זה: אחת - האם קיימת בפועל התנהגות אלטרואיסטית, או שאלטרואיזם אינו אלא רעיון אצילי, משאלת לב שלעולם איננה ניתנת להגשמה?
את המונח "אלטרואיזם" טבע במאה ה-19 Auguste Cumte ופירושו "אהבה מופרזת לזולת; נכונות להקריב את טובתו ואת אושרו ואפילו את חייו, למען זולתו".
השאלה השנייה היא האם אפשר לחנך אדם להיות אלטרואיסט, או שאלטרואיזם הוא תכונה מולדת?
ניתן לחלק את הפילוסופים לשני מחנות של התייחסות לשתי השאלות - לאופטימיסטים ולפסימיסטים:
דומה ש-Jean Jack Rousseaux ואחריו כל האוטופיסטים הצרפתים של המאה ה-18 היו האופטימים ביותר מבין הפילוסופים. הם טענו שהאדם נולד טוב, ונפשו היא כלוח חלק "טאבולה ראסה", ושחינוך הומני לערכים, הושטת יד לזולתך וסיוע לו במצוקתו, יכולים לטפח ילדים לכיוון שבבגרותם הם ייהפכו לאנשים אמפתיים ואלטרואיסטים. לדבריהם, החינוך חייב להיעשות בחיק הטבע ובחופשיות, בניגוד לחינוך הסכולסטי השכיח בעיר. רוסו טבע גם את המונח "הפרא האציל" שהוא אותו אדם פרימיטיבי, תמים וטוב, שרק הרכוש, הציוויליזציה והממשל משחיתים אותו.
מצד שני, מעבר לתעלה היו פילוסופים פחות רומנטים ויותר מעשיים. הפילוסופים האנגלים, כמו תומס הובס בן המאה ה-18, והרברט ספנסר באמצע המאה ה-19 (בן תקופתו של דרווין), גרסו שהעולם נברא לתועלת האדם, ושעליו לעשות את המקסימום כדי לנצל את העולם לטובתו, כלומר, לטפח את האגואיזם שלו, וכל הדרכים לכך כשרות. הובס לא האמין שקיים בכלל מושג, כמו רגש אלטרואיסטי טהור נקי מאגואיזם, אפילו לא כמחשבה בלבד. "כאשר אני תורם שילינג לקבצן אומלל", כך התבטא פעם, "יש במעשה זה הרבה מן האגואיזם, מאחר שהמעשה גורם לי הרגשה טובה!"
כך אפשר להכליל גם את התרומות בכלל ואת ההתנדבויות בפרט כאגואיסטיות, באשר הן תורמות קודם כל לתחושה טובה או לרווח מסוים למתנדב (ראה להלן).
מעניינת, מבחינה זו, דעתו של דרווין, אבי חוק "הברירה הטבעית" בעולם החי, הכולל גם את המין האנושי בחוק זה. החוק קובע שבטבע על החזק להשמיד את מתחריו החלשים, כי בכך הוא מעביר את תכונותיו החזקות לצאצאיו באמצעות התורשה. דרווין שהיה אדם מוסרי מאוד, קבל מרה על חוקי הטבע האכזריים שהוא עצמו גילה (1). עובדה זו המריצה אותו לכתוב מאמר נוסף בשם "על הבעת רגשות אצל האדם ואצל בעלי החיים" (2), שבו טען שקיים גם רגש אלטרואיסטי בעולם החי וגם אצל בני האדם, העובר בתורשה. האלטרואיזם היה חשוב מאוד לאדם בשחר ההיסטוריה כדי לשרוד, מאחר שהוא איחד אנשים לקבוצות כדי להיאבק יחד בחיות ענקיות ובאיתני הטבע.
אשר לימינו אנו, האופטימיסטים הבלתי נלאים, הנלחמים להוכיח ש"יצר לב האדם טוב מנעוריו", הם Matt Ridle ו-Daniel Golman, שניהם כתבו ספרים (4,3) להוכיח את דעתם בנידון.

ב. התייחסות הפסיכיאטרים והפסיכולוגים
גם אצל גדולי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה המודרנית ומעצביהן חלוקות הדעות.
Bleuler, אחד מגדולי הפסיכיאטריה המודרנית, אשר תיאר והגדיר לראשונה את מחלת הסכיזופרניה, טען שקיימים אינסטינקטים אתיים (אלטרואיסטיים) אצל כל אדם ואדם (5). לעומתו, פרויד (6) היה הרבה יותר פסימי. לדעתו, הילד הוא באופן מוחלט אגואיסטי, הוא מרגיש שיש צורך לספק את צרכיו באופן מיידי. האלטרואיזם אצלו הוא תולדה של לחץ חברתי וסביבתי, ואם יש כבר התנהגות אלטרואיסטית אצל מאן דהוא היא תמיד משנית להתנהגות האגואיסטית.
למעשה, בקרבו של כל אדם ואדם מתרוצצים שני כוחות, שני וקטורים, אגואיסטי ואלטרואיסטי, המושכים כל אחד בעוצמה לכיוון שלו. אין זה מפתיע, הרי כל ההתנהגות האנושית בנויה על ניגודים. המאבק בין שני הכוחות בעלי העוצמה האלה הוא המאבק בין האדם לבין מצפונו (בעגה הפסיכיאטרית המאבק נקרא "מאבק בין 'אגו' ל'סופר אגו'"). עוצמתו של המאבק תלויה במבנה אישיותו של הפרט - ככל שהוא בעל מבנה אישיות כפייתית וחרדתית יותר, יהיה מאבקו קשה יותר.
הנקלע למאבק זה חש בקרבו תחושות סובייקטיביות בלתי נעימות בעוצמות שונות, החל ב"משהו מסריח בממלכת דנמרק" וכלה בדיכאון מלווה בהפרעות קשות בשינה, ברגשי אשמה מאמללים ולעתים אפילו במחשבות התאבדות.
אך לא רק הלך נפש דיכאוני או "אני עליון" נוקשה הם עילה למאבק הנ"ל. "לכל אדם יש נפש שאיננה מסוגלת לראות בסבלם של אחרים, וכך כשאנו שומעים בכי של ילד קטן, אוטומטית אנו מתכוננים לחוש לעזרתו", דברי החכם הסיני, מנג-צה, לפני 2,400 שנה. כלומר, רגש החמלה קיים אצלנו מראש. כאשר הוא מגורה הוא מופעל אוטומטית ומפעיל מיד את המערכת המוטורית, ובצורה זו הוא הופך מתהליך רגשי לתהליך מוטורי (כדאי לשים לב לקשר בין המילים Motion - Emotion: רגש - פעולה).
כדי לקבל מושג עד כמה אלטרואיזם קיים בפועל אצל הבריות, נעשה מבחן מעניין באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב, הנקרא "השומרוני הטוב" (7):
(בסיפור המקורי מדובר באדם "שומרוני טוב" שדהר על חמורו. בשולי הדרך שכב קשיש שהושיט את ידו לעזרה. עצר האדם את דהירתו כדי להגיש עזרה לקשיש). קבוצה של 40 סטודנטים, בחורים ובחורות, ישבו והתכוננו למבחן בנושא זה של ה"שומרוני הטוב". הבוחנים שלהם נמצאו בבית אחר. היה עליהם לעבור במסדרון ארוך כדי להגיע אל הבוחנים. באחד החדרים, שדלתו הייתה פתוחה, נראה קשיש במצב גרוע שזעק לעזרה. רק 16 סטודנטים נעצרו לעזור לו. כשנשאלו 24 הסטודנטים האחרים מדוע לא עצרו להגיש עזרה, הם נתנו הרבה הסברים. רובם טענו שלא היה להם זמן להיעצר ולעזור כי פחדו לאחר למבחן.

ג. התייחסות חוקרי המוח
בעשרים השנים האחרונות, ובעיקר מאז תחילת המאה ה-21, נתגלו תגליות חדישות בחקר המוח, בחלקן מהפכניות, אשר היה בכוחן לשנות אפילו אצל חלק גדול מהחוקרים את תפישתם לגבי השאלה כיצד פועל המוח. כל זה עקב השימוש הרב שנעשה באמצעי הדמיה, מצד אחד, ועקב שיתוף הפעולה האמיץ יותר בין נוירולוגים לפסיכולוגים, מצד שני.
במאמר הנוכחי אציין אך ורק את התגליות שיש להן קשר לנושא שלנו, דהיינו, למאבק בין אלטרואיזם לאגואיזם. לקורא שיחפוץ לקבל פרטים מלאים יותר על תגליות אלה, אני ממליץ על שלושה ספרים שפרסם ד"ר דניאל גולמן ושכבר תורגמו לעברית: "האינטליגנציה הרגשית" (4), "האיטליגנציה החברתית" (7) וכן "רגשות הרסניים ואיך נוכל להתגבר עליהם" (8), שהוא סקירה מרתקת על סמינריון שנערך בהודו בשנת 2000 שבו נפגשו הטובים שבין חוקרי המוח בעולם עם הדלאי לאמה ועמיתיו.
התגליות הקשורות לענייננו הן:
1. הפעילות האינטגרטיבית של כל חלקי המוח
עד לפני מספר שנים סברו החוקרים שאזורים מיוחדים, המוגדרים היטב מבחינה אנטומית, משמשים מרכזים לפעילות מנטלית מוגדרת של המוח באופן בלעדי.
כך, למשל, קליפת המוח הקדמית (הפרה-פרונטלית) נחשבה למרכז הבלעדי האחראי על ויסות פעילות החשיבה -
קוגניציה - כמו תבונה, שיפוט, זיכרון, ואילו האזור הפנימי יותר של המוח (האזור הלימבי המכיל את ההיפוטלמוס, האמיגדלה, ההיפוקמפוס ועוד אזורים חשובים נוספים), נחשב למרכז הבלעדי לוויסות תהליכי הרגש.
התגליות האחרונות הראו שאין הדבר כך.
ראשית, התברר שפעילות המוח המתפשטת על ידי מעגלים עצביים-חשמליים, תופסת את כל שטחי המוח, וגם אזורים הרחוקים מאוד מהמרכזים משתתפים בתהליכים המנטליים המורכבים (אם כי עוצמתם שונה).
2. התברר שלקליפת המוח הפרה-פרונטלית יש גם תפקיד חשוב ביותר בוויסות תהליכי הרגש! כך גם התברר שלאזור הלימבי יש תפקיד חשוב מאוד בוויסות תהליכי החשיבה.
בתווך, כלומר באזור המקשר את המערכת הלימבית עם קליפת המוח הפרה-פרונטלית, נמצאת רשת מסועפת של מאות מיליונים של תאי עצב (נוירונים) המחברים רגשות, מחשבות, תודעה ותחושות בעת ובעונה אחת.
דניאל גולמן זוקף את השינוי הרדיקלי הזה בתפישה, בעיקר לנחישותו ולפועלו של פרופ' ריצ'רד דווידסון.
עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20, בהיותו חוקר מוח זוטר, התעניין ד"ר דווידסון בתהליכי הרגש והשפעת המוח על תהליכים אלו. זאת ועוד, הוא חזר וטען שלקליפת המוח הפרה-פרונטלית יש תפקיד מרכזי בוויסות תהליכי הרגש.
הייתה זו תקופת "הביהביוריסטים הקוגניטיביים" בפסיכולוגיה. הכל התעניינו בחקר מנגנוני התודעה (קוגניציה), ודחקו את רגלם של המעטים שהתעניינו בחקר תהליכי הרגש. ד"ר דווידסון גם החשיב מאוד את האינפורמציות המתקבלות מחוויות סובייקטיביות, בעוד שהחוקרים האחרים טענו שבמדע נחקרות רק עובדות אובייקטיביות. קולו של ד"ר דווידסון היה "קול קורא במדבר" במשך יותר מ-10 שנים, עד שסוף-סוף הצליח לשכנע את עמיתיו. כיום, פרופ' דווידסון מנהל את אחת המעבדות הגדולות בעולם בוויסקונסין, ארצות הברית, וחולש על תקציבי מחקר של עשרות מיליונים.
3. גמישותו של המוח - נוירופלסטיקה
אחת התגליות המפתיעות של השנים האחרונות היא מסוגלותה של רקמת המוח להשתנות בעקבות סיבות פיזיות שונות, אך גם בעקבות החוויות הרגשיות שאנו חווים. האזור הלימבי הוא הגמיש ביותר. כאשר אנו חשים הרגשה טובה, האמיגדלה (בלוטת השקד) שגודלה 1.5 סמ"ר מתרחבת, וכשאנו שרויים בדיכאון היא מתכווצת, ושוב היא מתרחבת לאחר מתן תרופות אנטי דפרסיביות מתאימות (7).
מדענים אחרים מדגישים את השפעת מצב הרוח גם על ההיפוקמפוס. ההיפוקמפוס הוא דמוי קרן צרה וארוכה, כסנטימטר, הנמצא מיד מאחורי בלוטת השקד. הוא אחראי על הזיכרון הפעיל. קרבת שני האברים הללו זה לזה יוצרת ביניהם שיתוף פעולה, ומוסיפה נופך מיוחד בקשר לזיכרון. לדוגמה: אני הולך ברחוב ופוגש אדם שכבר פגשתי פעם - ההיפוקמפוס מוסר לי מיד דו"ח מפורט על אודותיו, בלוטת השקד, לעומת זאת, מזכירה לי שהאווירה בפגישה האחרונה הייתה טעונה מאוד בינינו, ושמוטב שלא אתמהמה ואסתלק מהמקום בהקדם. כלומר, בלוטת השקד מוסיפה לזיכרון הפעיל את המשמעות הרגשית (9).
4. החיפוש אחרי הגן האלטרואיסטי
העובדה שקיימת התנהגות אלטרואיסטית בעולם החי ואצל בני האדם, מביכה מאוד את חוקרי המוח, בעיקר את הביולוגים ההתפתחותיים, מאחר שהיא סותרת את חוקי היסוד של האבולוציה המושתתים על עיקרון של התנהגות אגרסיבית תחרותית. על כן, נעשה מאמץ מחקרי נרחב לזהות את הגן האלטרואיסטי בשנים האחרונות וגם כיום, כדי להבין על ידי כך את הסתירה הנ"ל. קבוצות רבות של חוקרי מוח מעורבות בכך (10,11). עד כה לא נשאו מאמצים אלו פרי, אם כי התגלו נתונים חלקיים הקושרים את ההתנהגות האלטרואיסטית לשני גנים המפקחים על הקולטנים (רצפטורים) D4 ו-D5 של דופמין).
Bacher-Mekman R וחבריו 10)) מצאו גם שיש מקדם סטטיסטי מובהק בין התנהגות נדיבה לבין Reward and Pleasure System (מערכת העידוד והתגמול) (31). עובדה אחרונה זו מסבירה מדוע חשים הרגשה טובה של התעלות לאחר "מעשה טוב".
5. "המוח החברתי"
בין התגליות החדשניות והמפתיעות בחקר המוח הוא "המוח החברתי". מתברר שהמוח שלנו ערוך ומוכן להיות מקושר למוחו של אדם אחר, מקדמת דנא.
הוא עושה זאת בעזרתם של תאים מיוחדים הנקראים "תאי מראה" (12). תאים אלו הם בעלי צורה שונה מתאי המוח הרגילים ומטרתם לעזור לקשר שבין שני אנשים. מתברר שכאשר שני אנשים שקועים בשיחה, ובעיקר כאשר יש "כימיה טובה" ביניהם, מבלי משים הם מחקים זה את זה בתנועותיהם ובקולותיהם, דבר המגביר את האינטראקציה החיובית ביניהם. ולא זו בלבד, תאי המראה נמצאים בכל חלקי המוח. הם לא רק עוזרים לנו לחקות את איש שיחנו, אלא גם "לחוש" אותו, להבין את כוונותיו, את משמעות תנועותיו, ולחוות את חוויותיו באמצעות האמפתיה, כאילו היו אלה החוויות שלנו.

ד. מן הים הכללי וקצת משלי
כאמור, פרופ' ריצ'רד דווידסון החשיב מאוד את התיאור הסובייקטיבי של המטופלים שלו. כמו כן, מחשיבים זאת גם כיום מספר נוירולוגים, וביניהם פרופ' גלעדי. בשיחות פרטיות עמו הבטחתי לו שאכתוב על תחושותי הסובייקטיביות.
אני חולה בפרקינסון כ-20 שנה. הסימפטומים העיקריים אצלי הם נוקשות ואיטיות. אני סובל ממצבי On - Off כמעט כל יום. מצבי ה-Off נמשכים אצלי בין 4-1 שעות, לפעמים בלוויית קיפאון. כמו אצל רבים מחברי, כל התרגזות או התרגשות, אפילו זעירה, מגבירים את סימני המחלה.
מצד שני, ישנן תופעות שגיליתי אצלי ושנמסרו לי גם ע"י כמה מחברי בעמותה - בזמן שאני חש רווחה מרובה או שמחה מיוחדת, נעלמים הסימפטומים כליל, לפעמים למשך מספר ימים. מצבי השמחה והרווחה מופיעים אצלי בעקבות:
• פגישה עם חברים טובים, שבחברתם אני מרגיש מקובל ומוערך.
• כאשר אני מתגבר על הפרפקציוניזם שלי ומצליח לכתוב משהו מוצלח.
• טיול מוצלח.
• כל מעשה טוב שבעקבותיו אני חש תחושה של "התעלות".
דבר נוסף, עוד טרם חליתי במחלת פרקינסון הייתי אדם די חרד. איזנתי את תחושת החרדה בעבודתי המקצועית כמנהל מרפאה ובעיקר כפסיכותרפיסט.
דרך נוספת לאזן את תחושותי הייתה דרך ההתנדבות. כך למשל, לאחר אסון מעלות, הקמתי שם מרפאה פסיכיאטרית ועבדתי בה אחת לשבועיים בהתנדבות, במשך שבע שנים.
אומץ לב אינו בין סגולותי המיוחדות. למרות זאת, במלחמת יום כיפור, כאשר הייתי שקוע יום ולילה בטיפול במאות חיילים שסבלו מפוסט טראומה חריפה במלחמה, לא חשתי שום פחד, אף על פי שידעתי שהמתקן היה מטווח ללא הרף ע"י האויב.

ה. המאבק בין אגואיזם לאלטרואיזם והקשר שלו למחלת פרקינסון
מספר פעמים הצטלב במאמר זה נושא המאבק בין אגואיזם לאלטרואיזם עם מחלת פרקינסון.
• התנדבות ואלטרואיזם
כאמור, מבנה אישיותו של חולה הפרקינסון הוא לרוב עם קווים כפייתיים, הווה אומר, אישיות פרפקציוניסטית הסובלת ממחשבות אשם מרובות ולעתים תכופות נמצאת במאבק עם מצפונה. אחת הדרכים היעילות להשקיט את מצפונו ולחוש רווחה מחדש היא דרך ההתנדבות. כדי לאזן את כוחותיו הפנימיים הוא נקלע הרבה פעמים למעשים אלטרואיסטיים מוגזמים ומוותר על צרכיו האישיים.
המעשה הנדיב מתקבל לא רק באהדה ע"י החברה וזוכה גם לפרסום, אלא הוא מתקבל באהדה גם על ידי איזו שהיא מערכת מנטלית פנימית הקשורה קשר אמיץ עם "מערכת העידוד והתגמול". מערכת זו גומלת למתנדב בכך שהיא מדרבנת את התאים הדופמינרגיים להפריש יותר דופמין. הפרשת הדופמין הנוספת מעניקה למתנדב את הרגשת הרווחה.
כל אלו שעוברים חוויה של אלטרואיזם, צדים במכה אחת שתי ציפורים - הם גם חשים הרגשת "התעלות" וגם, אם יש להם בעיות גופניות, יחושו הקלה בסימפטומים.
אשר לעובדה שאין המעשה הטוב משוחרר מאגואיזם - למי איכפת? "אין בודקים בציציות המתנדב", במיוחד כשהכל מרוצים.

סיכום
מהי התשובה שאפשר לתת לחבר הקבוצה שטען שהיחסים בין הבריות מושתתים אך ורק על העיקרון "אדם לאדם - זאב"?
לאחר הסקירה המוצגת כאן, אפשר לענות לו שהוא צדק רק באופן חלקי. טענתו דומה למי שרואה רק את הצד האפל והקר של הירח, בעוד שאפשר לראות שקיים גם צד שני, שהוא מלא אור וחום. ואפילו, גם בצד האפל והקר מופיעות מדי פעם בפעם במפתיע נגוהות של אור.

המאמר מוקדש לתחיה'לה

ד"ר אריאל אריאלי הוא רופא פסיכיאטר שחולה זה שנים רבות במחלת פרקינסון. הוא מביא לנו מסמך מקורי ומרגש, שיש בו שילוב של מחשבות והרהורים, חומר שהוא קרא, למד והטמיע, ודברים שהוא שמע וחווה במסגרת קבוצה-לעזרה-עצמית. אולי דווקא בדידותו כחולה כרוני ומגבלותיו התפקודיות אפשרו לו להתבונן פנימה ולהתעמק במחשבות, לשלב בחוויותיו האישיות ידע רב, כלומר להביא בפנינו פרק של חוכמת חיים ממשית. כאשר הרופא חולה, יש לו קשיים נוספים, מכיון שהוא יודע מה יכול לקרות לו, והוא מפחד יותר. אבל, יש לו גם יתרונות: הוא יכול להסביר לעצמו את תחושותיו ואת חוויותיו בהסתמך על הידע הרפואי שלו.
המחבר מראה לנו, כיצד ניתן להתגבר על תחושת התסכול, הכעס והזעם של החולה הכרוני ש"חבריו" לשעבר מנדים אותו ולעתים אף משפילים אותו, ולפתח השקפת עולם אופטימית יותר שכוללת עזרה לזולת, שאיננה אוטופית, אלא מבוססת על המציאות והידע המדעי.
חלק חשוב במאמר זה מתאר את השפעת החוויות הרגשיות הסובייקטיביות של האדם על חומרת הסימפטומים שמהם הוא סובל, וכיצד אפשר להסביר את השינויים הללו בחקר התהליכים המוחיים. מציאת משמעות בעבודה או בהתנדבות היא לא רק קונספט פילוסופי אלא גם פיזיולוגי, חיבור מופלא בין גוף לנפש.
המאמר הזה חשוב לא רק למומחים בפרקינסון, אלא גם לכל רופא המשפחה המלווה חולים כרוניים שנים ארוכות.
פרופ' בנימין מעוז וד"ר אנדרה מטלון

תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש.
תנאי שימוש באתר זה:
ידוע לי שעל ידי שימוש באתר זה, פרטיי שמסרתי יאספו ע"י חברת מדיקל מדיה על מנת ליצור איתי קשר בנוגע לאירוע זה ולאחרים. מדיקל מדיה אף רשאית להעביר את פרטי הקשר שלי מעת לעת לחברות קשורות אליה ו/או צדדים שלישיים כחלק מהמודל העסקי שלה לשימוש בכיווני שיווק עבור לקוחותיה שכולל ניוזלטר מדעי לרופאים, מידע על עידכוני רישום של תרופות וציוד רפואי, נושאים מקצועיים, פרסומים שונים, הזמנות לכנסים, הזמנות למפגשים עם נציגי פארמה וכיוצ״ב. ידוע לי כי אני זכאי לבקש מחברת מדיקל מדיה לחדול משימוש במידע בכל עת ע"י שליחת הודעה כתובה לחברה ובמקרה זה תתבטל הסכמתי לעיל מיום שהתקבלה ההודעה.

לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©