שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > Israeli Journal of Family Practice - גליון מס' 147 > הכוח המהותי של יחסי רופא-חולה לרפא או להזיק
אפריל 2009 April | גיליון מס' 147 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון
Narrative Based Medicine
הכוח המהותי של יחסי רופא-חולה לרפא או להזיק


ד"ר יעקב פוגלמן1, ד"ר בועז בלוך2 - 1רופא משפחה, קופת חולים לאומית; הטכניון - הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, חיפה 2פסיכיאטר, המחלקה הפסיכיאטרית, מרכז רפואי העמק, עפולה; הטכניון - הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, חיפה

סלח (שם בדוי), גבר בן 68 נשוי ואב ל-9 ילדים, גר עם אשתו בעיירה קטנה בצפון מדינת ישראל, פנסיונר זה 7 שנים.
סלח יליד עירק, עלה ארצה בהיותו ילד. בשל קשיים כלכליים נאלץ לעזוב את ביה"ס ולצאת לעבוד עוד בגיל צעיר מאוד. הוא נישא בגיל צעיר, ולבני הזוג נולדו 9 ילדים (כיום בגילים 49-25) מתוכם ארבעה חולים במחלת ניוון שרירים פרוגרסיבית ושניים מהם כבר במסגרת מוסדית. הכרתי את סלח, כרופא המשפחה שלו, במשך שנים רבות, ומההתחלה הייתה לי סימפטיה אליו: אדם טוב לב, חרוץ, תומך, חם ואוהב, מסור מאוד לאשתו ולילדיו. אך גורלו לא שפר עליו בקשר למחלות ילדיו. הוא זה שליווה אותם לכל מקום, וטיפל בהם באהבה ובמסירות אין קץ.
סלח הוא אדם מסורתי, ואת מרבית זמנו השקיע במשפחה ובעבודה. הוא הסתגל ללא כל קושי ליציאתו לגמלאות, ובבקרים נטל חלק ונהנה במועדון לקשיש. בהמשך היום בילה בטיפול ובבילוי בחיק משפחתו.
במהלך השנים הוא היה המפרנס היחיד. החל מגיל צעיר וכלה ביציאתו לגמלאות עבד בחריצות בעבודה פיזית קשה ודרשנית, אבל תמיד ראה במשפחתו את העיקר בחייו, ואת היחסים הטובים והאוהבים עם אשתו כתמצית שלהם.
במשך השנים הרבות הייתי רופא המשפחה של סלח ומשפחתו מרובת הצרכים, והייתי כמו בן בבית המשפחה. הם קיבלו את רוב עצותיי וסמכו עלי במידה רבה, מה שהעצים את הסיפוק שלי בטיפולם. אחד מילדיו של סלח סבל נוסף על מחלת השרירים הניוונית גם מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית קשה. ההפרעה התבטאה בטקסי ניקיון חוזרים ונשנים של חלקי גוף שונים ועד חוסר רצונו לאכול מן המזון המוגש לו מחשש שאינו נקי מספיק, דבר שגרם למתח רב בבית. ביקורי הבית התכופים שלי, תמכו מאוד בסלח ובאשתו, ועזרו להם להתמודד עם בעיות הבן בצורה טובה יותר.
סלח לא סבל מבעיות בריאות מיוחדות. לפני 4 שנים החל להתלונן על קשיים גוברים בהטלת שתן ואובחן כסובל מהגדלה שפירה של הערמונית.
כשפנה אלי בנושא זה, יעצתי לו ליטול טיפול תרופתי ולהימנע בשלב זה מניתוח, אם כי בייעוץ האורולוגי הועלתה אפשרות של ניתוח. הוסבר לו שזה ניתוח שכיח ופשוט, ושהוא לא כרוך בסיכונים משמעותיים, ואף הושמעה לו קלטת עם הסבר על הניתוח ועל הסיבוכים האפשריים. לאחר קבלת מידע זה ובהתייעצות עם בני משפחתו החליט לעבור את הניתוח, ונודע לי בעקיפין דרך בן משפחה כי עבר את הניתוח. בתוך לבי כעסתי עליו על כי למרות עצתי החליט בכל זאת אחרת. הוא הזכיר לי את אבי בן ה-89, אדם בריא בדרך כלל, שהיה מתייעץ עמי לפני כל בדיקה שהיה עומד לעבור בעצת הרופאים המומחים שאליהם היה פונה עקב מחושים בלתי ספציפיים. ברוב המקרים הייתי ממליץ לו לא לעשות את הבדיקות והוא כמעט תמיד היה עושה אותן ומעורר את הרגשת אי הנוחות שבי (במיוחד שאני הייתי צריך אחר כך לפרש לו את הכתוב בתוצאות הבדיקות).
שמונה חודשים לאחר הניתוח לא הגיע סלח לביקור במרפאתי, דבר שהיה חריג אצלו, כי בימים רגילים התראינו כפעם בשבועיים. הייתה לי תחושה לא נוחה שאולי קרה משהו, ואחרי זמן רב (אולי זמן רב מדי) החלטתי ליצור קשר עם אשתו. פגשתי אותה במרפאה, ושאלתי לשלומו והיא השיבה שלא כהרגלה, באופן לאקוני ומתחמק, והתרשמתי שאולי היא נבוכה ולא נוח לה לדבר על זה.
בביקורה הבא היא פרצה בבכי ברגע מסוים, וסיפרה כי סלח אינו אותו האדם לאחר הניתוח – נוטה להסתגר בבית, בקושי מדבר איתה ועם הסובבים, אינו חפץ בחברת אנשים ואף החל לאחרונה להפגין עוינות כלפיה. היא הוסיפה בדמעות כי קשה לה מאוד איתו בתקופה האחרונה, ושהיא מרגישה חוסר אונים. כמו כן סיפרה, כי היא ושאר בני המשפחה מנסים לשכנעו להגיע אלי, אך הוא מצדו מסרב בתוקף. ביקשתי ממנה למסור לסלח כי אני מזמין אותו אלי לשיחה באופן אישי, אבל הוא החליט לא להגיע. הפעם אני לא ויתרתי. הכעס שהיה בי נרגע והמשכתי לשלוח מסרי הזמנה. ולבסוף נעתר סלח להזמנתי והסכים כי אבקר אותו בביתו. באותו הזמן השתלם במרפאתי בועז, סטודנט לרפואה שנה שישית, ולימים פסיכיאטר בבית החולים הקרוב. סלח הסכים כי אבוא עם בועז לבקרו למחרת בביתו.
הפגישה בביתו ארכה מספר שעות: בתחילה סלח כמעט ולא דיבר אלא הרבה להיאנח וחזר ואמר כי "חרב עליו עולמו ושום דבר כבר לא יוכל לעזור לו". הסברתי לו כי אני כאן איתו מתוך עניין אמיתי בו כאדם. מראהו הירוד וטון דיבורו הסדוק עוררו בי רגשות חמלה. בהדרגה חש סלח יותר בנוח וסיפר שלאחר הניתוח הופיעו לו בעיות בתפקוד המיני וכי מאז איננו מסוגל לקבל זקפה כלל. הוא סיפר כי נאמר לו טרם הניתוח, הן על ידי הרופא והן בקלטת ששמע, כי באופן נדיר תיתכן ירידה בתפקוד המיני, אך הוא לא תיאר לעצמו שזה עלול לקרות לו. לאחר כחודשיים מהניתוח לאחר שהבעיה לא נפתרה ומצב רוחו הלך והידרדר, אזר אומץ ופנה לאורולוג המנתח לשאול כיצד ניתן לטפל בבעיה. סלח סיפר כי האורולוג שאל אותו אם היה שיפור בתכיפות במתן שתן, וסלח אישר שאכן השתפרה מאוד. כשסיפר לו על בעיית אין האונות, לא התייחס הרופא ופטר את סלח בהלצה: "תגיד סלח, בגיל שלך אתה עוד רוצה ילדים?". סלח סיפר כי נעלב מאוד ונפגע, ומאז שיצא מהרופא, משפט זה חוזר ומהדהד בראשו עשרות פעמים ביום. מאז חש סלח מבוכה, בושה וחוסר אונים, וחלה החמרה הולכת וגוברת במצבו הנפשי. מצב רוחו ירד מאוד, חש מדוכדך ועצוב, גילה חוסר חשק וחוסר יוזמה ואיבד עניין במתרחש. בהמשך אף הפסיק להתעניין בבני משפחתו, נמנע מלצאת מהבית, וביקש מאשתו שגם לא תזמין בני משפחה לביקור. הוא לא ישן בלילות, חש מועקה וייאוש כבדים, חוסר תקווה וחוסר טעם בחיים עד לכדי הופעת מחשבות אובדניות, אך לא הייתה לו תוכנית לביצוען. נוסף על כך, הופיעו מחשבות טורדניות שאשתו בוגדת בו עם השכן, והכחשותיה הנמרצות של אשתו לא הועילו. אשתו הגיבה קשה לדברים הללו, במבוכה ובחוסר אונים. פגשתי משפחה במשבר חריף. סלח השתנה ללא הכר, אשתו בכתה וספרה שכל המשפחה מתפרקת, ואני באותו הרגע הרגשתי את תחושות חוסר האונים מחלחלות אלי ומשתקות לשעה קלה גם את חשיבתי ההגיונית.
בסיום הפגישה אמר סלח שמעט הוקל לו אחרי שסיפר לי ולבועז את אשר על לבו. הקשר בינו לבין בועז היה מיידי וטוב, וניתן היה להבחין כי יש בסלח איזושהי מוכנות לקבל עזרה. במיוחד שמח על הביקורים הבאים של הסטודנט בביתו. הסברתי לו כי דרוש בירור וטיפול מיידי בתלונותיו, וקבענו סדרת פגישות. סלח עבר גם בירור מקיף, בדיקות דם, טומוגרפיה ממוחשבת של המוח והערכה קוגניטיבית וכל אלה נמצאו בגדר הנורמה. הוא הופנה גם לבדיקה פסיכיאטרית ואובחן כסובל
מ-Severe Major Depressive Disorder with Psychotic Features. הוצע לו אשפוז פסיכיאטרי, אך סלח סירב בתוקף, והחל טיפול במסגרת המרפאה פסיכיאטרית. סלח טופל בתרופות נוגדי דיכאון ובפסיכותרפיה תמיכתית פרטנית וזוגית. כעבור 3 חודשים החל סלח להשתפר באופן הדרגתי ומתון . עם זה נוסו מגוון תכשירים פרמקולוגיים לאונות ללא הצלחה, ולבסוף, הפעם בתמיכתי, בוצע ניתוח להשתלת פרוטזה לשביעות רצונו של סלח.
אחרי כן עזבתי את המרפאה שבה הייתה המשפחה בטיפולי, ועברתי למרפאה אחרת. את סיפורו של סלח וכיצד הוא התקדם והשתקם המשכתי לשמוע מחברי בועז שבינתיים נהיה הפסיכיאטר שהחל לטפל בו במסגרת ההתמחות שלו במרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים. היה לי קשה להתקשר אליו באופן ישיר ולשאול לשלומו. מצד אחד ליוותה אותי תחושת אשמה על כך שעזבתי אותו כרופא המשפחה שלו כשעדיין נזקק לי, ומצד שני שמחתי שבועז שהכירו היטב הוא המטפל בו.
הרהרתי לעצמי שהאמנות של היות רופא כוללת בתוכה העברת מסרים באופן חכם וטקטי. הסיפור מדגים לי כי למילה של רופא יש לעתים יותר כוח לרפא מכל כלי ריפוי אחר כולל טיפול תרופתי. באופן זהה למילה של רופא יש גם את הכוח לפצוע להפחיד ולסגור את החולה. המילים שהרופא בוחר יכולות לגרום חשש וחרדה, אך אם ייאמרו בבהירות בסימפטיה ובהשתתפות עם חרדות החולה, הן יכולות לרפא.
ברפואת משפחה המשכיות הטיפול בחולה במהלך תקופות ארוכות הוא הבסיס לרפואה ראשונית טובה. המשכיות טיפול זו מאפשרת הזדמנות להתפתחות קשר טוב בין הרופא לחולה. היענות החולה לטיפול תרופתי טובה הרבה יותר אם המטופל חש שהוא מכיר את הרופא היטב. יש גם עלייה בשביעות הרצון של המטופל כאשר הוא מרגיש שיש לו רופא אישי. עם זאת אני חש שהתקשורת הטובה בין רופא למשפחה ולמטופל עומדת בשנים האחרונות בפני אתגרים רבים.
ברפואה המתבצעת בין כותלי בית החולים העבודה היא בעיקרה של צוותים רפואיים. לא תמיד הרופא המנתח הוא זה שרואה את החולה לביקורת לאחר הניתוח. הרופא בבית החולים עובד עם טכנולוגיות משוכללות, ולכלים הטכנולוגיים וההדמייתיים יש משקל רב בטיפול בחולה. גם הסיבוכים והתוצאות הבלתי רצויות מפעולות רפואיות הם הרבה יותר משמעותיים בין כותלי בית החולים. עובדות אובייקטיביות אלה בצירוף היכרות קצרה יותר עם המטופל מעמידות אתגרים לא פשוטים בתקשורת בין רופא, בית החולים ומטופל.
בעידן הנוכחי, עם הצורך של מסירת מידע רב עקב החובה ליידע את המטופל על מגוון תופעות הלוואי והסיבוכים אפשריים, הממד האנושי, הצורך להיות אמפתי וקשוב לצורכי המטופל וער לדאגותיו, חרדותיו וחששותיו זוכה לעתים לפחות תשומת לב.
מעבר לידע ולמקצועיות, הגישה האנושית בשיחותינו עם המטופלים והרצון האמיתי לעזור הם העיקריים. ערכים, כגון אמפתיה וחמימות, כבוד בסיסי, חוסר שיפוטיות וחוסר ביקורתיות, קבלת האדם באשר הוא אדם הם אבני היסוד לרפואה טובה, נכונה ומרפאה.

תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש.
תנאי שימוש באתר זה:
ידוע לי שעל ידי שימוש באתר זה, פרטיי שמסרתי יאספו ע"י חברת מדיקל מדיה על מנת ליצור איתי קשר בנוגע לאירוע זה ולאחרים. מדיקל מדיה אף רשאית להעביר את פרטי הקשר שלי מעת לעת לחברות קשורות אליה ו/או צדדים שלישיים כחלק מהמודל העסקי שלה לשימוש בכיווני שיווק עבור לקוחותיה שכולל ניוזלטר מדעי לרופאים, מידע על עידכוני רישום של תרופות וציוד רפואי, נושאים מקצועיים, פרסומים שונים, הזמנות לכנסים, הזמנות למפגשים עם נציגי פארמה וכיוצ״ב. ידוע לי כי אני זכאי לבקש מחברת מדיקל מדיה לחדול משימוש במידע בכל עת ע"י שליחת הודעה כתובה לחברה ובמקרה זה תתבטל הסכמתי לעיל מיום שהתקבלה ההודעה.

לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©