שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > Israeli Journal of Pediatrics - גליון מס' 69 > זיהום מולד בטוקסופלזמה: הסתמנות, אבחנה, טיפול ודרכי מניעה
ספטמבר 2009 September | גיליון מס' 69 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון
טוקסיקולוגיה ובריאות הסביבה
זיהום מולד בטוקסופלזמה: הסתמנות, אבחנה, טיפול ודרכי מניעה


ד"ר דיאנה טשר, פרופ' אלי סומך - היחידה למחלות זיהומיות בילדים, המרכז הרפואי וולפסון, חולון

תיאור מקרה
אישה בריאה בת 25 הגיעה לצורך מעקב היריון שגרתי במהלך השליש הראשון של ההיריון. בדגימת דם שנלקחה בתום הביקור התגלו נוגדנים לטוקסופלזמה מסוג IgM ו-IgG. נוגדני IgG נמצאו בעלי זיקה (Avidity) גבוהה. התוצאות אומתו במעבדת ייחוס של משרד הבריאות. במהלך ההיריון בוצעה סקירת מערכות שנמצאה תקינה. האישה לא הגיעה להמשך מעקב והערכה ולא בוצע דיקור מי שפיר. בשבוע 32 להיריון בבדיקה סרולוגית חוזרת נוגדני IgM נעלמו ונוגדני IgG התמידו. תוצאות המעבדה פורשו כהדבקה ישנה בטוקסופלזמה שאירעה לפחות 3 חודשים קודם לכן, וייתכן אף שלפני ההיריון.
מהלך המשך ההיריון היה תקין. בשבוע 38 להיריון נולד בלידה לדנית תינוק זכר במשקל 3,330 גרם שהיקף ראשו 33 ס"מ. לאחר הלידה בדיקתו הגופנית כולל בדיקת קרקעית העיניים הייתה תקינה. בדיקות מעבדה שכללו ספירת דם, גלוקוז, אלקטרוליטים ותפקודי כבד היו תקינות. בדיקת סונר מוח הייתה גם כן בגדר הנורמה.
בדיקת דם לנוגדנים מסוג IgM לטוקסופלזמה הייתה שלילית, אולם בדיקת נוגדנים מסוג IgG לטוקסופלזמה נמצאה חיובית ובכיל זהה לזה האימהי (Sabin Feldman 16IU).
התינוק שוחרר לביתו וזומן בשנית משהתקבלה תשובה פתולוגית של השליה שהדגימה ציסטות של טוקסופלזמה ברקמה.
התינוק הגיע למחלקתנו לצורך המשך הבירור בחשד לזיהום מולד בטוקסופלזמה בגיל חודשיים וחצי. גם הפעם לא נמצא ממצא חריג בבדיקתו הגופנית. בירור חוזר שכלל בדיקות מעבדה, בדיקת קרקעית עיניים, בדיקת BERA (Brain Stem Evoked Potentials) וסונר מוח חוזר נמצא תקין.
בדיקת דם לנוגדנים מסוג IgM לטוקסופלזמה נותרה שלילית וכיל נוגדני IgG לטוקסופלזמה ירד (IU 4 Sabin Feldman). לשם השלמת הבירור בוצע ניקור מותני. דגימת נוזל השדרה נמצאה תקינה (ללא תאים, כימיה תקינה) אך בדיקת
PCR ((Polymerase Chain Reaction לטוקסופלזמה התקבלה חיובית.

הקדמה
טפיל הטוקסופלזמה (Toxoplasma Gondii) הוא יצור חד-תאי (פרוטוזואה) החי ומתרבה בתאים שונים בעלי גרעין. בני אדם ובעלי חיים בכל העולם נדבקים בטפיל זה עקב אכילת בשר נא או זיהום בצואת חתול נגוע. הדבקה בטפיל היא לרוב חסרת תסמינים, אולם בעקבות הדבקה במהלך ההיריון ייתכנו נזקים חמורים לעובר.
הגישה לאבחנה ולטיפול בתינוק שנולד עם חשד לזיהום מולד בטוקסופלזמה דורשת ידע על המחלה ומהלכה הטבעי. בסקירה הבאה יוצגו הבדיקות הנחוצות באם וביילוד לזיהוי המחלה, ההתערבויות הטיפוליות המומלצות ודרכי המניעה.

מחזור החיים של הטפיל

החתולים ומשפחת החתוליים הם המאכסנים המושלמים (דפיניטיביים) מכיון שהטפיל מתרבה בהם בצורה מינית. בסופה של הרבייה המינית נוצרים אואוציסטים (Oocysts) המופרשים בצואת החתול ומסוגלים להדביק בני אדם ובעלי חיים תוך 21-1 ימים ממועד הפרשתם.
בני אדם וחיות רבות אחרות הם מאכסני ביניים היכולים להידבק בפרזיט, אבל אינם מאפשרים את רבייתו המינית. לאחר בליעת האואוציסט או אכילת בשר נא נגוע בציסטות משתחררים הספורוזואיטים שבתוכם, תוקפים את תאי אפיתל המעי ומשחררים טכיזואיטים (Tachyzoites) שמתרבים מהר, חודרים למחזור הדם ומזהמים אברים שונים, בעיקר מוח, רשתית, שרירים משורטטים, שריר הלב והשליה. בעקבות התגובה החיסונית מחוסלים מרבית הטכיזואיטים. המעטים שחומקים ממנה הופכים לברדיזואיטים (Bradyzoites) המתרבים לאט בתאים ויוצרים ציסטות באברים הנגועים. הציסטות נותרות במצב של מנוחה, ללא יצירת תגובה דלקתית ומבלי לגרום נזק שנים ארוכות ולעתים לכל החיים. הציסטות הללו עלולות להתפתח ולגרום למחלה ולנזק במקרים של דיכוי חיסוני. כמו כן, הן יכולות לגרום הדבקה אם הן מגיעות למערכת העיכול של חיה אחרת, כמו למשל הידבקות עקב חשיפה לבשר נא (1). ‎

דרכי ההדבקה

מרבית ההדבקות נגרמות ע"י אכילת בשר נא המכיל ציסטות מידבקות, חשיפה להפרשות חתולים נגועות בעקבות צריכת מזון (למשל פירות וירקות) או מים מזוהמים או מגע אקראי עם אדמה מזוהמת תוך כדי עבודות גינון או טיפול בארגז הצרכים של החתול. פרזיטמיה בזמן זיהום ראשוני בהיריון עלולה לגרום לזיהום שלייתי ועוברי.
אף שלחתול תפקיד מפתח באפידמיולוגיה של המחלה, ברוב מקרי התחלואה שתוארו בעבודה רב מרכזית באירופה לא נמצא קשר ישיר למגע עם חתולים וגורם הסיכון המרכזי לתחלואה היה צריכת בשר נא (2).‎

אפידמיולוגיה

היקף התחלואה בטוקסופלזמה משתנה באזורי העולם שונים כתלות בהבדלי אקלים, תרבות, הרגלי צריכת מזון ותנאי היגיינה. סרולוגיה חיובית בנשים בגיל הפיריון דווחה בשיעור של 58% במדינות מרכז אירופה, שיעורים גבוהים יותר (עד 70% ויותר) תוארו במדינות אמריקה הלטינית ובמערב אפריקה בעוד שבדרום מערב אסיה, בארה"ב ובאזורי אקלים קרים, כגון ארצות סקנדינביה, השיעורים נמוכים יותר (28%-11%).
הנתונים על שיעורי התחלואה בישראל מתבססים על סקרים אזוריים מוגבלים. בעבודה שבחנה את שיעור הסרולוגיות החיוביות בנשים הרות בצפון הארץ דווח על שיעור ממוצע של 21%. באותו סקר נמצא כי רק 1.4% מהנשים אובחנו עם זיהום שנרכש במהלך היריון ואצל אף אחת מהן לא הוכחה העברת הזיהום לעובר (3).‎
במדינות מערביות ההערכה היא ששיעור הזיהומים המולדים בטוקסופלזמה הינו 10-1 מקרים ל-10,000 לידות חי מדי
שנה (‎5,‎4,‎2).

הדבקה במהלך ההיריון

מרבית ההדבקות (90%-80%) באנשים בריאים כולל נשים הרות הן ללא תסמינים. רק במיעוט המקרים קיים ביטוי קליני שעיקרו הגדלה חולפת של בלוטות לימפה צוואריות, ולעתים תסמינים קלים של מחלה דמוית "מחלת הנשיקה". הדבקה ראשונית של האם בתקופת ההיריון בין שהיא עם תסמינים ובין שהיא ללא תסמינים עלולה להדביק את העובר. הדבקת העובר במהלך היריון מושפעת בעיקרה מעיתוי ההדבקה. קיים יחס הפוך בין הסיכון להדבקה לבין חומרת המחלה ביילוד כתלות בגיל ההיריון. אומנם, ככל שגיל ההיריון מתקדם יותר עולה הסיכון להדבקת העובר (מ-15% בטרימסטר ראשון ועד 60% בטרימסטר השלישי), אולם ככל שהזיהום נרכש יותר מאוחר במהלך ההיריון הסיכון לנזק חמור ליילוד הולך ופוחת (גרף 1) (1).‎



הדבקה אימהית (בנשים שאינן סובלות מדיכוי חיסוני) טרם ההתעברות אינה מסכנת את היילוד למעט במקרים נדירים שהתרחשו בדרך כלל עד חודשיים לפני ההיריון, ועל כן מומלץ להימנע מהיריון למשך 6 חודשים לאחר הוכחה של זיהום חד בטוקסופלזמה (6). ‎

אבחנת זיהום אימהי בטוקסופלזמה בהיריון

האבחנה נעשית בסיוע תבחינים סרולוגיים. יש להקפיד על אישוש של בדיקת IgM חיובית במעבדת ייחוס ‎(7). מבין כלל הבדיקות הסרולוגיות תבחין סבין פלדמן (Sabin Feldman Dye Test) נחשב למהימן ביותר. תבחין זה עושה שימוש בטפיל חי שבנוכחות משלים ונוגדנים ספציפיים עובר הרס.
הופעה חדשה של נוגדנים לטוקסופלזמה מסוג IgM או IgG (Seroconversion) או עלייה בכיל נוגדני IgG במעקב של שבועיים לפחות מעידים על הדבקה פעילה. במקרים שבהם הנוגדנים מסוג IgM ו- IgG חיוביים יש להשתמש בתבחיני זיקה (Avidity) המאפשרים הבחנה בין הדבקה ראשונית לזיהום ישן. זיקה גבוהה מצביעה על הדבקה שאירעה לפחות 5-3 חודשים קודם לכן. תבחיני הזיקה חשובים בעיקר משום שנוגדני IgM עלולים להתמיד לאורך זמן ולעתים אף למעלה משנה כך שנוכחותם אינה מעידה בהכרח על זיהום חדש (8). ‎

ביטויי המחלה והמהלך הטבעי של זיהום מולד בטוקסופלזמה

הפלות ספונטניות ומות עובר תוך רחמי הם סיבוכים לא שכיחים העלולים להתרחש בהדבקות בשלבי ההיריון המוקדמים (9).‎ הסימנים האופייניים לזיהום מולד בטוקסופלזמה בבדיקה גופנית עלולים לכלול היקף ראש קטן (Microcephaly), פריחה, הגדלת בלוטות לימפה, צהבת והגדלה של הכבד והטחול. ייתכנו גם מיוקרדיטיס, פנאומוניטיס ואף תסמונת נפרוטית. הטריאדה הקלאסית הכוללת כוריורטיניטיס, הידרוצפלוס והסתיידויות מוחיות מופיעה בפחות מ-10% מהמקרים. ממצאי מעבדה בולטים הם לויקופניה, טרומבוציטופניה והפרעה בתפקודי כבד. חלק מהממצאים עשויים להידמות לביטוי של זיהומים מולדים אחרים, כגון CMV ואדמת.
בדיקות עזר נוספות נדרשות לקביעת הנזק באברי המטרה. בדיקות אלו כוללות ניקור מותני העשוי להדגים פלאוציטוזיס
או חלבון מוגבר, הדמיית המוח ע"י על-קול או CT העשויה להדגים באופן טיפוסי הסתיידויות מוחיות פזורות, הרחבה של חדרי המוח הלטרליים והידרוצפלוס, בדיקת קרקעיות עיניים העשויה להדגים כוריורטיניטיס ובדיקת שמיעה ע"י BERA העלולה לגלות פגיעה עצבית תחושתית (1).
חשוב להדגיש כי מרבית היילודים (85%) שנדבקו בפרזיט במהלך ההיריון לא יציגו ממצאים כלשהם בבדיקה גופנית ובבדיקות העזר, לעתים אפילו עד גיל שנה, אולם מרביתם (85% מתוך התינוקות הא-סימפטומטים!) יפתחו פגיעות בגיל הילדות המאוחרת ואפילו בעשור השני או השלישי לחיים. הפגיעה העיקרית והשכיחה ביותר היא כוריורטיניטיס (שללא טיפול גורמת לרוב לעיוורון). ייתכנו גם פגיעות מאוחרות הכוללות ליקויי למידה, פרכוסים, הידרוצפלוס וחירשות. תוצאים אלו של ההדבקה העוברית ממחישים את הצורך בזיהוי של הזיהום בטפיל וטיפול ביילוד למניעת הנזק הקבוע. (11,10).

אבחנת זיהום עוברי

אבחון טרום-לידתי של זיהום עוברי משפיע על בחירת הטיפול התרופתי באם ובמקרים מסוימים מסייע בהחלטה על הפסקת ההיריון. כשעולה החשד להדבקה במהלך ההיריון, יש לבצע מעקב על-שמע תדיר (מדי 4-2 שבועות) לחיפוש רמזים להדבקת העובר, כגון הרחבת חדרי המוח, הסתיידויות מוחיות או תוך כבדיות, הגדלה של הכבד והטחול, מיימת ושליה מעובה (12).
נוסף על כך, מחייב חשד כזה דיקור מי שפיר לאישור נוכחות הטפיל בשיטת PCR. בדיקה זאת אפשרית החל משבוע 18 להיריון. לבדיקת PCR במי השפיר רגישות של 98%-64% וסגוליות של 100%. המשמעות היא שתבחין PCR שלילי במי השפיר אינו שולל הדבקה עוברית (14,13).
הגישות הפולשניות האבחנתיות לדיגום דם עוברי ננטשו הן בשל הסיכון הכרוך בהן והן בשל ערכן הנחות.

טיפול באם שנדבקה במהלך ההיריון

הגישה לטיפול בזיהום ראשוני בטוקסופלזמה במהלך ההיריון מבוססת בעיקרה על דיווח משנת 1974 שהראה שטיפול בספירמיצין מפחית את הסיכון לזיהום מולד (15).
ההטיה העיקרית בעבודה זו נבעה מהכללת נשים שטופלו בספירמיצין ונדבקו בשלבי היריון מוקדמים (ושבהן הסיכון להדבקה עוברית קטן מלכתחילה) בעוד קבוצת הביקורת כללה נשים שנדבקו בשלהי הריונן. מחקרים רבים שפורסמו בשנים האחרונות לא הצליחו להוכיח השפעה ברורה של הטיפולים התרופתיים השונים הניתנים בהיריון על הסיכון להדבקת העובר והפגיעה בו. למחקרים הללו מגבלות רבות, כגון קבוצות מדגם קטנות, שונות בדרכי האבחון בין מרכזים, היעדר ניטור ההיענות לטיפול של האישה ההרה וקיומו של מעקב קצר טווח אחר היילודים (16).
ועל כן, בהיעדר עבודות איכותיות ומבוקרות הבוחנות את הנושא, סוגיית השפעת הטיפול בהיריון על הסיכון להדבקת העובר נותרה שנויה במחלוקת וההמלצות הטיפוליות נותרו בעינן.
למרות הספק ביעילות הטיפול והסכנה לתופעות לוואי הכרוכות בו מקובל לטפל באישה הרה במקרה של הדבקה ראשונית בטוקסופלזמה בהיריון.
הטיפול שנחשב לכאורה היעיל ביותר בתקופת ההיריון הוא פירימתמין בשילוב עם סולפהדיאזין. שתי התרופות הללו פועלות באופן סינרגיסטי נגד הטפיל ומעכבות בצורה מוגברת את בנייתה של החומצה הפולית, ולכן מוסיפים לטיפול גם חומצה פולינית. התרופות הללו חוצות היטב את השליה וניתנות במקרים שבהם הוכחה הדבקה של העובר עד לסיום ההיריון. תופעות הלוואי של הטיפול כוללות: דיכוי (הפיך) של מוח העצם (הכי שכיח), אנמיה אפלסטית, פגיעה כבדית ותגובות אלרגיות.
התרופה פירימתמין נחשבת טרטוגנית במתן בטרימסטר הראשון. על כן, מרגע שעולה החשש להדבקה בהיריון ועד שבוע 18 להיריון מומלץ טיפול חלופי (במקום פירימתמין, סולפדיאזין ולויקוברין) בספירמיצין בלבד. התרופה ספירמיצין היא תרופה מקרולידית שאינה טרטוגנית, מתרכזת בשליה וצפויה להפחית את הסיכון התאורטי להדבקת העובר ב-50% לפחות. תרופה זו אינה נחשבת יעילה בהשפעתה על עובר שכבר נדבק. מומלץ להמשיך את הטיפול בספירמיצין גם אם אין הוכחה להדבקת העובר בטוקסופלזמה בשל האפשרות התאורטית שההדבקה העוברית עלולה להופיע בשלב מאוחר יותר בהיריון (17).

הבירור הראשוני הנדרש ביילוד עם חשד לזיהום מולד בטוקסופלזמה

חשד לזיהום מולד בטוקסופלזמה מחייב בדיקות לאישוש האבחנה הכוללות פרט לבדיקות שהוזכרו, כגון ספירת דם, בדיקות תפקודי כבד, בדיקת קרקעיות עיניים, בדיקת שמיעה עצבית (BERA) והדמיית מוח גם בדיקות ספציפיות.
דרושה בדיקת דם לנוכחות נוגדנים לטוקסופלזמה מטיפוס IgM, IgG ו-IgA.
נוגדנים מסוג IGA הם בעלי יכולת הניבוי הטובה ביותר לזיהוי הידבקות של היילוד (18). חשוב לציין שגילוי IgG ביילוד ללא נוגדני IgM אינו שולל הדבקה במחלה שכן נוגדני IgM מתגלים רק בחלק מהיילודים. נוגדנים מטיפוס IgG בלבד עשויים להיות נוגדנים אימהיים שעברו באופן סביל את השליה, אולם כיל נוגדני IgG שערכו גבוה מהאימהי והתמדת נוגדני IgG במשך יותר משנה מחשידים לזיהום מולד. גילוי נוגדנים בנוזל השדרה מהווה אישור להדבקה של היילוד בטוקסופלזמה (1).
נוסף על כך, מומלץ תבחין PCR לזיהוי הפרזיט בנוזלי גוף, כגון נוזל השדרה, הדם והשתן.
במקרה של חשד לזיהום מולד חשוב להקפיד לשלוח את השליה למעבדה הפתולוגית.
הדגמת ציסטות של הטפיל בשליה או ברקמות אחרות של היילוד היא אבחנתית לזיהום מולד (19).

הטיפול ביילוד עם זיהום מולד בטוקסופלזמה

הטיפול המקובל הוא בפירימתמין בשילוב עם סולפהדיאזין (וחומצה פולינית) בתינוק עם תסמינים או ללא תסמינים. משך הטיפול הוא שנה תמימה (1). במקרים של כוריורטיניטיס המאיימת לפגוע בראייה או חלבון גבוה מאוד בנוזל השדרה מוסיפים טיפול בפרדניזון לדיכוי התגובה הדלקתית. התוצאות שהושגו עם הטיפול בילדים עם זיהום מולד בטוקסופלזמה מעודדות (20).
נמצא שהטיפול משפר את הפרוגנוזה ביחס לבקרות היסטוריות שלא טופלו או שקיבלו טיפול קצר. בעקבות הטיפול סימני הזיהום החד נעלמו תוך שבועות. נוסף על כך, נמצא שהטיפול משפר את התפקוד הקוגנטיבי ומוביל לנסיגה של ממצאים ברשתית. קיימות עדויות להיעלמות של הסתיידויות מוחיות, הקטנת הסיכוי לפרכוסים ופגיעה בשמיעה (22,21). להערכת התגובה לטיפול יש להקפיד על בדיקות עיניים חוזרות, הדמיות חוזרות של המוח ועל פי הצורך ניקור מותני חוזר.

מניעה

בחלק ממדינות אירופה (כגון צרפת ואוסטריה) קיים סקר שגרתי לנוכחות נוגדנים לטוקסופלזמה. הסקר כולל מעקב סרולוגי סדיר החל מתחילת ההיריון (או אף לפניו) ועד סופו (23).‎ סקר יילודים (על ידי בדיקת דם לנוגדנים מסוג IgM לטוקסופלזמה) מתבצע במספר מדינות שבהן שיעור התחלואה נמוך יחסית (למשל במסצ'וסטס שבארה"ב) (24).
שיקולי עלות-תועלת של תוכניות סקר נגזרים מנתונים מקומיים הכוללים בין היתר את שיעור הזיהומים המולדים וזמינות שירותי האבחון והטיפול. בישראל אין כיום מדיניות סקר שגרתית בנשים הרות או ביילודים. מסיבה זו הדרך העיקרית למניעה כיום היא מניעה ראשונית שמשמעה הדרכה לנשים הרות.
יש להמליץ לנשים הרות להימנע מאכילת בשר שאינו מבושל כהלכה (דרוש חימום ל-C°66 לפחות), בשר מעושן או מיובש. לאחר מגע עם בשר נא יש להקפיד לשטוף היטב ידיים ומשטחים נגועים. חשוב להקפיד על שטיפה יסודית של פירות וירקות. כמו כן, מומלץ להימנע מעבודות גינון ומניקוי ארגז הצרכים של החתול (2).
היריון לאחר זיהום בטוקסופלזמה
כאמור, מומלץ להימנע מהיריון למשך 6 חודשים לאחר הוכחה של זיהום חד בטוקסופלזמה.

ובחזרה לתיאור המקרה

כאמור, הבדיקה הפיזיקלית של התינוק, בדיקות המעבדה, סונר מוח, בדיקת ה-BERA היו כולם בגדר הנורמה. בבדיקה סרולוגית נצפו נוגדני IgG ללא נוגדני IgM לטוקסופלזמה. רק השלמת הבירור שכללה את בדיקת השליה ובדיקת PCR של נוזל השדרה הצביעו על זיהום עוברי בטפיל. בתשאול לגבי גורמי הסיכון הוברר כי האם אומנם שוללת מגע עם חתולים, נוהגת לאכול בשר מבושל היטב ולא עוסקת בעבודות גינה, אולם התברר כי היא מועסקת במפעל לבשר ומכאן החשיפה האפשרית לבשר נא ולטוקסופלזמה. התינוק טופל בפירימתמין, סולפדיאזין וחומצה פולינית. במעקבים חוזרים עד גיל שנה הפעוט שגשג היטב, בדיקות קרקעית עיניים ובדיקות שמיעה חוזרות נותרו תקינות.

סיכום
הסקירה ותיאור המקרה שהובאו לעיל מדגישים את הצורך בהגברת המודעות למחלה והסברה למניעה לנשים בגיל הפוריות. זיהום מולד בטוקסופלזמה היא בעיה המחייבת גישה אבחונית וטיפולית מובנית. ביילוד עם חשד מתאים יש לבצע את כל הבדיקות הנחוצות לאישוש האבחנה ולהערכת הפגיעה ביילוד בסמוך ללידה שכן אבחנה וטיפול מוקדמים צפויים לשפר ואפילו למנוע נזקים קבועים עתידיים.
בדיקות סקירה לפני ההיריון ובזמן ההיריון אינן מומלצות כיום באופן גורף, אולם יש בהחלט מקום לשקול זאת על ידי הרופא המטפל בהתאם לאנמנזה ולגורמי הסיכון.

תשובות למדור חינוך רפואי מתמשך (CME)

איזה מהמשפטים הבאים נכון בנוגע לביטויים של זיהום מולד בטוקסופלסמה?
א. מרבית היילודים שנדבקו בטוקסופלסמה יהיו סימפטומטיים בלידה
ב. מיעוט התינוקות האסימפטומטיים יפתחו ביטויים קליניים בגיל הילדות המאוחרת
ג. הפגיעה המאוחרת השכיחה ביותר היא חרשות
ד. כוריורטיניטיס כתוצאה מזיהום מולד נוטה לבוא לידי ביטוי קליני מספר שנים לאחר הלידה

איזה מהמשפטים הבאים נכון בנוגע לאבחנת זיהום מולד בטוקסופלסמה?
א.    היעדר נוגדנים מסוג IgM לטוקסופלסמה ביילוד שולל אבחנה של זיהום מולד
ב.    PCR שלילי לטוקסופלסמה במי השפיר שולל הדבקה עוברית
ג.    לא הוכח שאבחנה וטיפול מוקדמים ביילוד משפרים או מונעים נזקים עתידיים
ד.    יש לבצע ניקור מותני כולל בדיקת PCR לטוקסופלסמה בנוזל השדרה בכל ילוד חשוד לזיהום מולד בטוקסופלסמה




References
1.    Remington JS, McLeod R, Thulliez P, et al. Toxoplasmosis. In: Infectious Disease of the Fetus adn Newborn Infant, 6th ed, Remington JS, Klein J, Wilson CB, et al (Eds), Elsevier Saunders, Philadelphia 2006;947
2.    Cook AJ, Gilbert RE, Buffolano W, et al. Sources of toxoplasma infection in pregnant women: European multicentre case–control study. European Research Network on Congenital Toxoplasmosis. BMJ 2000;321:142-147
3.    Franklin DM, Dror Z, Nishri Z. The prevalence and incidence of Toxoplasma antibodies in pregnant women. Isr J Med Sci 1993;29:285-286
4.    Guerina NG. Congenital infection with Toxoplasma gondii. Pediatr Ann 1994;23:13842:47-51
5.    Miron D, Raz R, Luder A. Congenital Toxoplasmosis in Israel: To Screen or Not to Screen. IMAJ 2002;4:119-122
6.    Vogel N, Kirisits M, Michael E, et al. Congenital toxoplasmosis transmitted from an immunologically competent mother infected before conception. Clin Infect Dis 1996;23:1055-1060
7.    Liesenfeld O, Press C, Montoya JG, et al. False-positive results in immunoglobulin M (IgM) toxoplasma antibody tests and importance of confirmatory testing: The Platelia toxo IgM test. J Clin Microbiol 1997;35:174-178
8.    Gras L, Gilbert RE, Wallon M, et al. Duration of the IgM response in women acquiring Toxoplasma gondii during pregnancy: implications for clinical practice and cross-sectional incidence studies. Epidemiol Infect 2004;132:541
9.    Freeman K, Oakley L, Pollak A, et al. Association between congenital toxoplasmosis and preterm birth, low birthweight and small for gestational age birth. BJOG 2005;112:31
10.    Koppe JG, Loewer-Sieger DH, De Roever-Bonnet H. Results of 20-year follow-up of congenital toxoplasmosis. Am J Ophthalmol 1986;101:248-249
11.    Wilson CB, Remington JS, Stagno S, et al. Development of adverse sequelae in children born with subclinical congenital Toxoplasma infection. Pediatrics 1980;66:767-774
12.    Foulon W, Pinon JM, Stray-Pedersen B, et al. Prenatal diagnosis of congenital toxoplasmosis: A multicenter evaluation of different diagnostic parameters. Am J Obstet Gynecol 1999;181:843
13.    Brenier-Pinchart MP, Morand-Bui V, Fricker-Hidalgo H, et al. Adapting a conventional PCR assay for Toxoplasma gondii detection to real-time quantitative PCR including a competitive internal control. Parasite 2007;14:149
14.    Gay-Andrieu F, Marty P, Pialat J, et al. Fetal toxoplasmosis and negative amniocentesis: necessity of an ultrasound follow-up. Prenat Diagn 2003; 23:558.
15.    Desmonts, G, Couvreur, J. Congenital toxoplasmosis. A prospective study of 378 pregnancies. NEJM 1974;290:1110
16.    Thiebaut R, Leproust S, Chene G, et al. Effectiveness of prenatal treatment for congenital toxoplasmosis: a meta-analysis of individual patients' data. Lancet 2007;369:115
17.    Montoya JG, Remington JS. Management of Toxoplasma gondii infection during pregnancy. Clin Infect Dis 2008;47:554
18.    Stepick-Biek P, Thulliez P, Araujo FG, et al. IgA antibodies for diagnosis of acute congenital and acquired toxoplasmosis. J Infect Dis 1990;162:270-273
19.    Boyer KM. Diagnostic testing for congenital toxoplasmosis. Pediatr Infect Dis J 2001;20:59
20.     McAuley J, Boyer KM, Patel D, et al. Early and longitudinal evaluations of treated infants and children and untreated historical patients with congenital toxoplasmosis: The Chicago Collaborative Treatment Trial. Clin Infect Dis 1994;18:38-72
21.     Mets MB, Holfels E, Boyer KM, et al. Eye manifestations of congenital toxoplasmosis. Am J Ophthalmol 1996;122:309-324
22.    Patel DV, Holfels EM, Vogel NP, et al. Resolution of intracranial calcifications in infants with treated congenital toxoplasmosis. Radiology 1996;199:433
23.    Gilbert RE, Peckham CS. Congenital toxoplasmosis in the United Kingdom: to screen or not to screen? J Med Screen 2002;9:135
24.    Hsu HW, Grady GF, Maguire JH, et al. Newborn screening for congenital Toxoplasma infection: five years experience in Massachusetts USA. Scand J Infect Dis Suppl 1992;84:59-64

תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש.
תנאי שימוש באתר זה:
ידוע לי שעל ידי שימוש באתר זה, פרטיי שמסרתי יאספו ע"י חברת מדיקל מדיה על מנת ליצור איתי קשר בנוגע לאירוע זה ולאחרים. מדיקל מדיה אף רשאית להעביר את פרטי הקשר שלי מעת לעת לחברות קשורות אליה ו/או צדדים שלישיים כחלק מהמודל העסקי שלה לשימוש בכיווני שיווק עבור לקוחותיה שכולל ניוזלטר מדעי לרופאים, מידע על עידכוני רישום של תרופות וציוד רפואי, נושאים מקצועיים, פרסומים שונים, הזמנות לכנסים, הזמנות למפגשים עם נציגי פארמה וכיוצ״ב. ידוע לי כי אני זכאי לבקש מחברת מדיקל מדיה לחדול משימוש במידע בכל עת ע"י שליחת הודעה כתובה לחברה ובמקרה זה תתבטל הסכמתי לעיל מיום שהתקבלה ההודעה.

לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©