שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
Cali - מערכת לניהול יומן וזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > ספר סרטן - גליון מס' 1 > פרק 7 תופעות לוואי של הטיפול בסרטן גורמים וטיפול
| גיליון מס' 1 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון
חלק I הסרטן: האבחון, המידע והטיפול
פרק 7 תופעות לוואי של הטיפול בסרטן גורמים וטיפול


ארנסט ה. רוזנבאום Ernest H. Rosenbaum, M.D איזדורה ר. רוזנבאום Isadora R. Rosenbaum M.A רוברט איגנופו Robert Ignoffo, Pharm.D לארי מינץ M.D Larry Mintz כריס וילהייט Chris Wilhite

כמעט לא ניתן לתקוף את התאים הסרטניים מבלי לפגוע ברקמה בריאה. התאים הבריאים מתחלקים גם כן, ואלה שמתחלקים במהירות הגדולה ביותר הם המועדים להינזק. תאים בריאים שמתחלקים מהר ניתן למצוא בדופן הפנימי של צינור העיכול, בזקיקי השיער, ומוח העצמות שמייצר את כדוריות הדם. כימותרפיה והקרנות עלולות לגרום נזק לרקמה בריאה. סוג הטיפול וסוג הרקמות קובעים את סוג תופעות הלוואי.
לדוגמה, אובדן שיער הוא תוצאה של הקרנות בראש. אובדן חוש הטעם וקשיים בבליעה הם תוצאה של הקרנות בראש ובצוואר. בחילות, הקאות, ושלשול הם תוצאה של הקרנות שעוברות בצינור העיכול בדרך לגידול המטרה. העור יכול להיות אדום מגרד ומגורה.
הנזק לתאים מחומרים כימותרפיים גורם לתופעות לוואי, כגון: אובדן שיער, בחילות, הקאות, וספירת דם נמוכה. לכל תרופה יש תופעות לוואי משלה. למרבה המזל, תופעות לוואי אלה עוברות. אפשר להיעזר בתזונה ובתרופות כדי להפחית מעוצמת תופעות הלוואי של הכימותרפיה וההקרנות כמו אובדן התיאבון, ירידה במשקל, בחילות, שלשול ועצירות. ניתן למצוא מידע על כך בפרק 24, "בעיות בתזונה: גורמים ופתרונות."      
אנשים רבים שמעו ספורים מפחידים על תופעות הלוואי. ספורים כאלה עלולים להביא לכך שאנשים יפחדו מהטיפול יותר מהסרטן ואין יסוד לפחדים אלה. כיום, ניתן להפחית מעוצמת תופעות הלוואי, להקל עליהן או למנוע אותן על ידי טכניקות אבחוניות וטיפוליות מתוחכמות.
כיום יש תרופות חדשות שיכולות למנוע את הבחילות ואת ההקאות או להפחית מהרעילות של התרופות הכימותרפיות.
כל מטופל מגיב אחרת לתרופה מסוימת או לתמהיל של תרופות. התמיכה הפסיכולוגית של המשפחה, החברים והצוות הרפואי חשובה ביותר. איננו רוצים להדגיש את האפשרות של תופעות הלוואי יתר על המידה כי אנו מאמינים שהחשש מפני אי הנוחות יכול לגרום אצל מטופלים מסוימים תגובות קשות יותר מאשר אילו לא היו מוזהרים. אנו משוכנעים שלמטופלים אחרים יש פחות תופעות לוואי בגלל ההתייחסות שלהם לכימותרפיה. בעבר, לפי הפילוסופיה של הטיפול הרפואי, תרופה עשויה להועיל רק אם היא גורמת הרגשה רעה. לא נראה כיום שיש התאמה ישירה בין מידת אי הנוחות כתוצאה מהטיפול בתרופה ומידת האפקטיביות שלה. יתכן שהטיפול הרעיל ביותר אפקטיבי. כמו כן, ניתן לקבל תוצאות טובות עם טיפולים שיש להם תופעות לוואי מינימליות.

אנמיה

מגדירים את מחלת האנמיה כאותו המצב שבו ריכוז ההמוגלובין בדם היקפי ירודי. זו בעיה שכיחה אצל חולי סרטן ולעיתים קרובות היא תוצאה של הטיפולים שמשתמשים בהם כדי לעצור את הגידול.
האנמיה קשורה לעייפות - תחושת חולשה או כוחות מידלדלים וחוסר יכולת להתאושש במנוחה. תסמינים נוספים כוללים כאבי ראש, סחרחורת, כאבים בחזה, קוצר נשימה, בחילה ודיכאון.

הגורמים לאנמיה

• איבוד דם: דימום רב, דימום כבד במשך המחזור או דימום קל ממושך (מחסור בברזל).
• מחסור תזונתי: מחסור בויטמין B12 או חומצה פולית או ברזל.
• מחלה כרונית: מחלות דלקתיות, ארתריטיס, אי ספיקת כליות או כבד וזיהומים כרוניים כמו איידס. ייתכן שיש ירידה בתפוקה של מוח העצם.
• טיפול בסרטן: ניתוח, הקרנות, כימותרפיה ו/או אימונותרפיה.
• ההתמוטטות או ההרס של כדוריות הדם האדומות (המוליזה).
• ירידה בתגובה של מוח העצמות הפגום לאריטרופויטין (EP0).

ספירה נמוכה של כדוריות דם אדומות (אנמיה)

רופאיך יפקחו בצורה תקופתית על כל ספירות הדם שלך. ספירת דם אחת תהיה של תאי הדם האדומים. מחלת הסרטן והטיפול בה על ידי כימותרפיה או הקרנות יכולה להוריד את מספר תאי הדם האדומים לרמה נמוכה והתוצאה תהיה עייפות, חוסר אנרגיה ואנמיה. רמה נורמלית של כדוריות דם אדומות מייצרת המטוקריט בשיעור של כמעט 40% או המוגלובין בשיעור של ארבעה עשר עד חמשה עשר גר'%. תסמינים של אנמיה מופיעים כאשר רמת ההמטוקריט יורדת בייחוד מתחת ל-30 או שההמוגלובין הוא נמוך. אם יש לך תסמינים חריפים של אנמיה אולי ירשמו לך עירוי של כדוריות דם אדומות. ניתן למנוע מגמה של אנמיה על ידי זריקה שבועית של אפואטין אלפא (Epoetin Alfa), (Procrit או Epogen). הטיפול הרגיל באנמיה להלן.

הטיפול באנמיה

הטיפול המוצלח באנמיה תלוי בזיהוי של הגורמים ובטיפול בהם: איבוד דם, חדירה של תאי סרטן למוח העצמות, מחלה כרונית, דלקת, המוליזה או תגובה ירודה לאריטרופואיטין. הרופא יכול לקבוע בעזרת בדיקות מעבדה ובדיקה גופנית מה הגורם לאנמיה ולזהות את הדרך הטובה ביותר לטפל בה, זה כולל:
1. תוספי מזון - ברזל, B12 או חומצה פולית.
2. טיפול בזיהומים ובדלקות.
3. עירויים: עירוי של כדוריות דם אדומות נגד דימומים ואנמיה
כרונית חמורה. עירוי של כדוריות דם אדומות הנו דרך מקובלת להקלת האנמיה. אולם, יש סיכונים שכרוכים בעירויים:
• תגובה אלרגית           
• עירויים של דם נגוע בצהבת, באיידס, ובווירוס של לויקמיה אנושית (HTLV) 
הסיכונים של עירויים כאלה הם:
• צהבת מסוג B: 1 : 63,000.
• איידס (HIV): 1 : 675,000.
• HIV 2  קטן מ: 1 ל: 10,000,000.
• וירוס של לויקמיה אנושית (HTLV): 1: 641,000.
הסיכונים של עירויי דם  הופחתו לאחרונה עקב בדיקת דם מאוד מדויקת שנקראת TAN (Nucleic Acid Test). בדיקה זו בודקת באופן מיוחד עדות לאיידס וצהבת מסוג C (HCV).
• דיכוי המערכת החיסונית.
• עומס יתר של ברזל עקב ריבוי עירויי דם (בדרך כלל מעל 25-50 יחידות של כדוריות דם אדומות).
4. זריקות של אריטרופואטין (Procrit או Epogen).
אריטרופויאטין (Erythropoeitin)
אריטרופויאטין הוא הורמון שמיוצר על ידי הכליות (90 אחוז) ובכבד (10 אחוז) כתגובה לאנמיה או רמות חמצן נמוכות בדם. האריטרופויאטין מגרה באופן סלקטיבי תא דם צעיר (אריטרואיד) 
במוח העצם כדי להגדיל את פעילות מוח העצם. דבר זה יגרום לכך שיותר חמצן יגיע לרקמות וכך יסייע להקל את התסמינים של העייפות והחולשה.
רמות נמוכות של אריטרופויאטין נגרמות על ידי חדירת הסרטן למוח העצם, לימפומה או לויקמיה. מטופלים מסוג זה עשויים להגיב היטב לאריטרופויאטין המיוצר במעבדה - אפואיטין אלפא. גם מטופלים שגופם אינו יכול לייצר מספיק אריטרופויאיטין בגלל מחלת כליות או כבד, יכולים להיעזר על ידי זריקות של אפואיטין אלפא, 30,000-40,000 יחידות בשבוע.  
יש לקחת בחשבון את תופעות הלוואי של הטיפול הזה. הן כוללות: לחץ דם גבוה, מחסור בברזל, אלרגיות מתונות, התנפחות כתוצאה מאגירת נוזלים ו/או פעולת מעיים תכופה (שלשול). הטיפול יכול לגרום לגידולים מסוימים בייחוד גידולים בהם כמות תאי מוח העצם גדלה (Myeloid Tumor).

סיכום
• אנמיה היא תופעה שכיחה במקרה של מחלת הסרטן וגורמת לעייפותו של המטופל ולירידה באיכות חייו.
• הרופא האישי יכול לעזור בכך שהוא יאבחן מה הגורם של האנמיה ויטפל בו.
• בטווח הקצר, עירויים של כדוריות דם אדומות מקילים מאוד.
אריטרופויאטין המיוצר במעבדה (Procrit או Epogen) יכול להגדיל את רמות ההמוגלובין, להפחית מהצורך בעירויים ולשפר את איכות החיים.

עירויים
כאשר התרופות שבהן משתמשים בכימותרפיה גורמות נזק למוח העצם, אפשר לתת עירוי דם של כדוריות דם אדומות, טסיות ו/או תאי דם לבנים. ספירת תאי הדם האדומים בדם (המוגלובין), תקבע אם צריך עירוי של כדוריות דם אדומות. רמת ההמוגלובין בדם מנוטרת לעיתים קרובות בזמן הטיפול. בדרך כלל, מוח העצמות חוזרת למצב נורמלי עשרים יום לאחר הכימותרפיה.

תרופות אחרות לגירוי הייצור של כדוריות דם לבנות וטסיות על ידי מוח העצמות     

תרופות כמו נאופוגן (Neupogen– G-CSF או (Granulocyte-Colony Stimulating Factor שעוזרות בהגדלת הייצור של תאי הדם הלבנים יעזרו למטופל בכך שהוא יוכל לסבול את טיפולי הכימותרפיה. נאומגה (Neumega, Oprelvekin) הוא פקטור גדילה שמקדם את הייצור של הטסיות בזמן הכימותרפיה.

ספירה נמוכה של כדוריות דם לבנות (Neutropenia)

בעיצומו של תהליך הרס תאי הסרטן, הכימותרפיה גורמת נזק לתאים אחרים שמתחלקים במהירות, כגון: תאי מוח העצם. מוח העצם אחראי לייצור של תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים, והטסיות. לירידה בתפקוד של מוח העצם קוראים Myelosuppression. הכמות של רכיבי הדם תקטן אחרי הכימותרפיה אבל במהירויות שונות. ההשפעה המהירה ביותר תהיה על תאי הדם הלבנים, כי הם בעלי תוחלת החיים הקצרה ביותר מכל תאי הדם.
תאי הדם הלבנים הם חיילים שמגנים על הגוף האנושי נגד זיהומים, לכן כמות נמוכה של כדוריות דם לבנות כרוכה בזיהומים רבים יותר. הרופא יבדוק את כמות תאי הדם הלבנים במהלך הטיפולים נגד מחלת הסרטן. הכמות של תאי הדם הלבנים תגיע לרמה הנמוכה ביותר עשרה או ארבעה עשר יום לאחר סיום הכימותרפיה. תאי הדם הלבנים יחזרו לכמות נורמלית תוך שלושה עד ארבעה שבועות. תרופות מסוימות עלולות לעכב את התהליך הזה כמו ניטרוסואוריאה (Nitrosourea) או מיטומיצין C (Mmitomycin C).
קיימות שתי שיטות למדידת כמות התאים. הראשונה היא המדידה של המספר הכולל של  התאים הלבנים שרצוי שיגיע ל-3,000 למ"מ מעוקב. בשיטה השניה  מחשבים את הספירה המוחלטת של הניאוטרופילים (Absolute Neutrophil Count) שצריך להיות יותר מ: 1,500 למ"מ מעוקב כדי להפחית מסכנת הזיהום. אם הספירה של תאי הדם הלבנים או בדיקת ה-ANC נמוכה מדי  הרופא יוכל להחליט שהוא דוחה את מחזור הטיפולים הבא של הכימותרפיה עד שהספירה תהיה מספיקה.      
כדי להחיש את ההחלמה של תאי הדם הלבנים אפשר לתת תרופה שמזרזת את התהליך (Colony Stimulating Factors –CSF). בארה"ב מקובלות שתי תרופות כאלה, ניאופוגן (G-CSF EUPOGEN) ו-(GM-CSF Leukine). הן ניתנות לפי המשקל של המטופל ומצב ההחלמה של מוח העצם שלו. התרופה הראשונה הניתנת כזריקה מתחת לעור יום יום במשך שבוע לאחר הכימותרפיה. מטופלים שחשים בכאבים בעצמות, בדרך כלל בעצם החזה או המותן, יכולים לקחת כדור נגד כאבים במקרה הצורך.

ספירה נמוכה של טסיות (Thrombocytopenia)

הרופא יפקח על ספירת הדם של המטופל באופן תקופתי. אחת הבדיקות היא ספירה של הטסיות, (הטרומבוציטים). ערכים נורמליים נעים בין 150,000 ל-300,000 למילימטר מעוקב. ספירה נמוכה יכולה להתקבל אחרי הרבה טיפולי כימותרפיה או הקרנות. לטרומבוציטופניה קשה (פחות מ-20,000 למילימטר מעוקב של דם) יכולות להיות תוצאות כגון דימום מהאף, מהחניכיים, בצינורית השתן ובצינור העיכול. טרומבוציטופניה נצפית כ- עשרה עד עשרים ואחד יום אחרי הכימותרפיה אבל על החולה לדווח לרופא על כל דימום. כדי למנוע את הדימום במהלך הכימותרפיה, רצוי להימנע מתרופות שעלולות להשפיע על התפקוד של הטסיות. מדובר בתרופות שמכילות אספירין, איבופרופן (אדוויל) ונפרוקסן. אם יש טרומבוציטופניה הרופא עשוי לרשום עירוי של טסיות. אפשר לתת גם תרופה בשם Neumega כדי למנוע ירידה נוספת.

גלי חום (תסמינים שדומים לתסמינים של גיל המעבר), אודם בפנים       

גלי חום יכולים להעיק על נשים שקבלו טיפול אנטיאסטרוגני (Tamoxifen), או על גברים שקבלו טיפול להסרת אנדרוגנים (Lupron או Goserelin או Orchiectomy). תרופות שיכולות להועיל במקרה של גלי חום הן: ,Effexor Venlafaxine, Megace, (Megestrol Acetate), Metoclopramide, וויטמין E (ראה טבלה בעמ' 50).

רמה גבוהה של סידן (Hypercalcemia)

לעתים, הסרטן יכול להתפשט לעצמות ולגרום לשחרור מוגבר של סידן לזרם הדם. רוב המטופלים יכולים להיפטר מעודף סידן, אבל לעשרה עד עשרים אחוזים ממטופלי מחלת הסרטן יהיו רמות סידן גבוהות מהנורמלי שזה 10.5 מ"ג/dl. לתופעה זו קוראים היפרקלסמיה (רמה גבוהה של סידן). יש סוגי סרטן כמו סרטן השד שיכולים לגרום לתופעה זו.
רמה גבוהה של סידן היא מצב חמור שיכול לגרום לעייפות, בלבול, אובדן תיאבון, השתנה מוגברת, כאבים בעצמות, בעיות בלב ועוויתות. הרופא יכול לרשום תרופות (Biphosphonates) כדי לייצב את העצמות ולמנוע היפרקלסמיה. התרופה Pamidronate  (Aredia) היא המועדפת לטיפול במקרים כאלה למרות שמשתמשים גם ב-Etidronate (Didronel). טיפול אחר הוא מתן נוזלים בדרך כלל על ידי עירוי שמכיל תמיסת מלח יחד עם משתן (Lasix).

מחלת עצבים כתוצאה מהכימותרפיה

לכימותרפיה יכולה להיות השפעה שלילית על מערכת העצבים. תרופה בשם Vincristine יכולה לגרום לחוסר תחושה, עקצוץ וכאב בגפיים כמו כן גם Taxol ו-Cisplatin. התרופות הללו עלולות לגרום לקשיים בתפקוד המוטורי ובמקרים חמורים, לגרום לכך שהמטופל לא יוכל ללכת. תופעות לוואי אלה חולפות בדרך כלל אחרי סיום הכימותרפיה, אבל זה יכול לקחת מספר חודשים. ניתן לתת תרופות שיקלו על התסמינים כמו ,Pyridoxine Gabapentin או Neurontin, נוגדי דיכאון טריצקלין Duloxitine וליריקה (Pregabalin).

פגיעה בשלפוחית השתן והשופכה כתוצאה מהכימותרפיה

שתי תרופות שמשתמשים בהן בכימותרפיה קשורות לתופעות לוואי בשלפוחית השתן ובשופכה. הן התרופה Cyclophosphamide והן התרופה Ifosfamide עלולות לגרום לגירוי בשלפוחית השתן ובשופכה ולגרום למצב שנקרא סיסטיטיס (Cystitis) שיכול להופיע אצל כעשרה אחוז מהמטופלים שמקבלים את התרופה במינון נמוך וארבעים אחוז שמקבלים אותה בהשתלה מסיבית של מוח עצם. התסמינים של סיסטיטיס הם צריבה במתן שתן או דימום אחרי כמה מחזורי טיפול בכימותרפיה.
ניתן למנוע את הסיסטיטיס על ידי ריקון תדיר של השלפוחית ועל ידי הוספת מים בצורה נמרצת.
מטופל שמקבל את אחת מהתרופות לעיל, יקבל הנחיות כיצד לגרום לכך שהסיסטיטיס לא יהווה בעיה. נוזלים מתאימים ומספיקים, דרך הפה או בצורה של עירוי, מדללים את השתן כך שהרכיבים בתרופות הללו לא יגרמו נזק לדופן הפנימי של שלפוחית השתן או השופכה. כאשר לוקחים את התרופה Ifosfamide מקבלים עוד תרופה בשם Mesna בצרוף תוספת גדולה של נוזלים. הטיפול בסיסטיטיס מדממת הוא על ידי שטיפת השלפוחית בתמיסת מלח או פורמלין.

רגישות יתר כתגובה לכימותרפיה    
  
הכימותרפיה יכולה לגרום לאלרגיות שמוגדרות כתגובות עם רגישות יתר RSH (Hypersensitivity Reactions). כאשר נותנים את התרופות המתאימות קודם לכן, פחות משלושה אחוזים מהמטופלים סובלים מרגישות יתר. תסמינים חמורים של אלרגיה הם קוצר נשימה, התנשפויות, גירוד ולחץ דם נמוך שקורה תוך דקות לאחר הטיפול, בדרך כלל אחרי המנה הראשונה או השנייה.  תרופות כימותרפיות שגורמות ל-HSR חריף כוללות Paclitaxel   (Taxol), Docetaxel (Taxotere), Etoposide (VP-16) ו-Bleomycin.
רוב התופעות האלרגיות נעלמות עם הפסקת הטיפול ולעתים לאחר הטיפול, עם Diphenhy-Dramine, נוזלים, Ddexamethasone ולפעמים Ephinephrine. לאחר שהתסמינים נעלמים אפשר להתחיל שוב בטיפול, אבל יש לערות את התרופה בקצב יותר איטי ואפשר להגדיל אותו אם  התרופות למניעה ניתנו קודם לכן. אצל מטופלים שיש להם לימפומה, HSR יכול להתפרץ לאחר קבלת המנה הראשונה של הטיפול הכימותרפי עם התרופה Bleomycin. התופעות הצפויות הן צמרמורות, חום, קוצר נשימה, לחץ דם נמוך או התנשפויות קולניות. צריך אז להפסיק את הטיפול ולטפל בתופעות עם התרופות Dexamethasone, Ddiphenhydramin ו-Epinephrine במידת הצורך. לפני שמתחילים בטיפול הכימותרפי, צריך לתת מנה קטנה של 0.5-1 יחידות של התרופה הכימותרפית Bbleomycin, כדי לבדוק תגובה.

תרופות לטיפול בגלי חום




תגובות העור (דרמטולוגיות) לכימותרפיה

הכימותרפיה יכולה לגרום לכמה תגובות בעור. תרופות כמו Vincristine, Etoposide, Doxorubicin עלולות לגרום לשלפוחיות בעור ולגרום לתגובות בעור כאשר מזריקים אותן. אמצעי זהירות ותרופות נגד יכולות למזער את התגובות הללו. לתרופות מסוימות (Bleomycin, Pacilitaxel) יש פוטנציאל לתגובות אלרגיות. ניתן להקטין את התגובות הללו בעזרת תרופות אנטי אלרגיות אותן יש לקחת לפני הכימותרפיה. מטופלים שמקבלים Tretinoin יכולים לסבול מאדמומיות, יובש, גירוד ורגישות יתר לאור השמש. עליהם לנקוט אמצעי הגנה מתאימים.  התסמינים של היד והרגל מאופיינים על ידי אדמומיות מכאיבה, גירוי של העור ובקעים של העור בידיים ובסוליות כף הרגל שנגרמים על ידי Ffluorouracil ו-Capecitabine. הטיפול בתופעה זו הוא בעיקר על ידי תמיכה ולחות האזורים שנפגעו בעזרת קרמים וחומרי לחות.

תרופות לטיפול בסידן יתר (Hypercalcemia)






ההשפעה של הטיפול במחלת הסרטן
על פוריות הגבר


 

ההשפעה של הטיפולים במחלת הסרטן
על פוריות האישה




הטבלאות הותאמו מ: M. Perry: Chemotherapy Source Book, Second Edition, Williams and Wilkins, 1997 pp. 813–832

ההשפעות של הכימותרפיה על הפוריות

כיום, הרבה מטופלים צעירים מחלימים ממחלת הסרטן לאחר הטיפול הכימותרפי. אולם, שינויים בתפקוד של איברי הרבייה ידועים כיום כאחד מהסיבוכים של הטיפול הכימותרפי במחלת הסרטן. אצל נשים יכולה להיות התופעה של הפסקה מוקדמת של תפקוד בלוטות המין, הפסקת וסת, עקרות ואפילו ירידה בצפיפות העצם - אוסטאופורוזיס (כתוצאה ממחסור באסטרוגן). לגברים יש ספירת זרע נמוכה ותופעות של עקרות. יש גם תופעות של סיבוכים בזמן היריון, תינוקות שנפגעים בלידה, ותינוקות שנולדים עם גידולים ממאירים.
אף שיש עדיין שאלות רבות שאין להן תשובה, הרופא ייתן את הטיפול החדיש ביותר כדי למנוע סיבוכים בתפקוד של בלוטות המין כתוצאה מהכימותרפיה. גישה אחרת גורסת טיפול על ידי הורמונים או שמירת הזרע או הביציות לשימוש בעתיד.

רעילות קרדיאלית (של הלב)
כתוצאה מכימותרפיה

חלק מהתרופות שבהן משתמשים בטיפולי הכימותרפיה, כגון: דוקסורוביצין (Doxorubicin), אפירוביצין (Epirubicin), ודאונורוביצין (Ddaunorubicin) או הקרנות לחזה עלולות לגרום לתגובות שליליות של הלב. בדרך כלל, תתגלה ההשפעה (תעוקת לב, חוסר סבולת) בטיפול מתמשך אם כי יש מקרים בהם זה יתגלה מוקדם יותר. הרופא עשוי לבצע בדיקת אקו (Echo) בשלב לפני הטיפול ובמהלכו. במקרה שנגרם נזק ללב ניתן להפסיק את מתן התרופה או לשנות אותה. ניתן גם לתת תרופה בשם דקסראזוקסן (Dexrazoxane) כדי למזער את ההשפעה של הטיפול הכימותרפי על שריר הלב. דרך נוספת להפחתת ההשפעה השלילית של הכימותרפיה היא לתת את התרופה דוקסורוביצין בקפסולה.

אובדן שיער

אובדן השיער (Alopecia) הוא חוויה קשה למטופל. זוהי תופעת הלוואי הגלויה ביותר של הטיפולים במחלת הסרטן. מידת אבדן השיער נעה בין דילדול השיער ועד להתקרחות מלאה. רצוי שבן הזוג, או מישהו שקרוב למטופל ישהה לצדו כאשר הוא משוחח עם הרופא על אובדן השיער.
טיפולי הכימותרפיה עוצרים את ההתחלקות של התאים הפעילים במיוחד בגוף וזה כולל את תאי מוח העצם, התאים של מעטפת המעי הפנימית והקרקפת. בכל זמן נתון כ-85-90 אחוזים מתאי השיער נמצאים בתהליכי צמיחה ולכן הם מושפעים על ידי התרופות. הרבה מן התרופות, בליאומיצין, ציטוקסן (Cytoxan) אדריאמיצין (Adriamycin), אתופוסייד (vp-16) (Etoposide), וינקריסטין (Vincristine) וטקסול עלולות לגרום לאובדן שיער מלא או חלקי.  
לחוסמי קרקפת ולכובעי קרח יש הצלחה חלקית בייחוד כאשר לוקחים תרופות שנשארות במחזור הדם למשך דקות ארוכות או שעות. היות ושיטות אלה עוצרות את המעבר של התרופה לקרקפת נחסם הטיפול בתאי הסרטן שנמצאים בקרקפת והסרטן עלול לחזור בצורה מקומית.  
אובדן השיער מתחיל כשבועיים עד שלושה שבועות לאחר תחילת הטיפול. השיער עלול לנשור בקבוצות גדולות.  השיער מתחיל לצמוח כארבעה עד שמונה שבועות לאחר סיום הטיפול הכימותרפי ולעיתים הוא מתחיל לצמוח כבר במהלך הטיפול. לשיער החדש עלול להיות צבע ומרקם שונה.

כיצד לטפל בשיער

יש לחפוף את הראש בעדינות ולהימנע מייבוש השיער והקרקפת. רצוי לא לסרק או להבריש יותר מדי. יש להשתמש במסרק שיש בו מרווחים בין השיניים ובמברשת דלילה כדי למנוע לחץ על שורשי השיער. אין להשתמש במייבש שיער או כל מקור חום אחר. מותר להשתמש במוס, ספריי לשיער וג'ל כדי לשוות נפח לשיער המתדלדל.
אף שמטופלים רבים לא צובעים את השיער או עושים תלתלים בזמן הטיפולים, אין כל הוכחה שזה גורם לאובדן השיער. כמובן, רצוי להימנע מכך כי אם מאבדים את השיער מבזבזים את הכסף.

פאות נוכריות וכובעים מאת כריס וילהייט (Chris Wilhite)

הפאה יכולה לרומם את מצב הרוח, לשפר את ההופעה החיצונית ואת הביטחון העצמי. כדאי לרכוש את הפאה לפני שמתחילים בטיפולים כך שניתן יהיה להתאים אותה לצבע ולמרקם של השיער הטבעי. הפאות הסינתטיות זולות יותר מהפאות העשויות משיער טבעי וקל יותר לטפל בהן ולעצב אותן. הטיפול בפאה כרוך בהשרייתה במים עם סבון עדין, או תכשיר ניקוי עדין (כגון, Woolite), ייבוש במגבת ואחר כך  יש לשים אותה על מעמד מיוחד של פאות כדי שניתן יהיה לעצב אותה. ניתן לעצב את הפאה כדי שתתאים לאישיות של הקונה. יש סוגי בטוח רפואי שמכסים את עלות הרכישה של הפאה.
נלקח מהספר:
Everyone's Guide to Cancer Therapy, Fourth Edition, by Dollinger, Rosenbaum, Tempero and Mulvihill, 2001  

תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש. לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©