רדיאס הוא חומר מלוי המתאים לקמטים עמוקים או לקפלים ולשקעים עמוקים. הוא אינו מתאים לשימוש בקמטים עדינים או בשפתיים. בידיים מיומנות ובהתוויות נכונות ניתן להשיג איתו תוצאות מעולות.
בשני העשורים האחרונים אנחנו רואים עלייה חדה בשימוש בחומרי המילוי לקמטים. מיליוני אנשים בכל העולם עוברים הזרקות חומרי מילוי מדי שנה. במקביל לעלייה החדה בשימוש אנו צופים בהופעה של חומרי מילוי חדשים רבים, חלקם מיועדים למילוי קמטים עמוקים או למילוי נפחים.
עם ההופעה של חומרי המילוי החדשים השונים משתנה הגישה שלנו לטיפול בהזרקות בפנים. בעבר הייתה המטרה העיקרית מילוי קמטים, והיינו עוברים קמט קמט וממלאים אותו. היום, לעומת זאת, יש באפשרותנו גם למלא נפחים בפנים, וכך לתת להם לא רק מראה חלק יותר אלא גם מראה מלא וצעיר יותר.
כידוע, מתחלקים חומרי המילוי לחומרי מילוי מתפרקים וחומרי מילוי לא מתפרקים. בשנים האחרונות אנו צופים בעלייה בשימוש בחומרי המילוי המתפרקים בהשוואה ללא מתפרקים. הסיבות לכך הן שאף על פי שחומרי המילוי המתפרקים נותנים תוצאה זמנית, הם בטוחים יותר לשימוש, ואינם גורמים תופעות לוואי לאורך זמן. חומרי המילוי שאינם מתפרקים, אמנם נותנים תוצאה ארוכת טווח, אך אם נוצרת בעיה בשל חומר המלוי, בדרך כלל אין אפשרות להוציא אותו, ולעתים אין מענה רפואי טוב לבעיה שנוצרה.
.jpg)
אחד מחומרי המילוי המתפרקים הנמצא כבר מספר שנים בשוק הוא רדיאס. הרדיאס הוא חומר מילוי בטוח מאוד לשימוש, שאושר בדצמבר 2006 על ידי ה-FDA לטיפול הן בקמטים ובקפלים והן בליפואטרופיה הקשורה ל-HIV.
הוא מורכב מכדוריות של Calcium Hydroxyapatite בגודל 45-25 מיקרומטר. קלציום הידרוקסיאפטיט הוא המרכיב הלא אורגני של העצמות והשיניים, והוא איננו אנטיגני לאחר ההזרקה. כדוריות ה-Calcium Hydroxyapatite נמצאות בריכוז של 35% בתוך ג‘ל המכיל מים, גליצרין וסודיום קרבוקסי מטיל צלולוז (Sodium Carboxymethylcellulose).
הרדיאס הוא חומר מילוי סמיך יחסית המיועד להזרקה לעומק העור או לרקמה התת-עורית. אפשר למלא בו קמטים עמוקים, שקעים וקפלים באזור הנזו-לביאלי, את קווי המריונט וכן שקעים בלחיים או באזורי ליפואטרופיה ועוד.
החומר אינו מיועד לקמטים שטחיים, לאזורים עם עור דק במיוחד או לשפתיים. בשימוש בו במקרים אלו עלולים להיווצר צברים של החומר בתוך הדרמיס, והוא אף עלול להיות נראה לעין בתוך העור.
בהזרקת החומר יש להקפיד להזריק אותו לדרמיס העמוק או לרקמה התת-עורית. אני נוהגת לעסות את האזור המוזרק מיד לאחר ההזרקה, וכך לפזר את החומר ברקמה.
בבדיקות היסטולוגיות לאחר הזרקת רדיאס לרקמה אחרי מספר חודשים נראית ספיגה הדרגתית של הג‘ל בתהליך של פגוציטוזה על ידי מקרופגים. נוסף על כך, נראים פיברובלסטים באזור ההזרקה המייצרים רקמת חיבור מסביב לכדוריות ההידרוקסיאפטיט. בתוך שנה עד שנתיים מתפרקות כדוריות אלו בהדרגה ליונים של קלציום ופוספט.
מחקרים שונים שבדקו את משך המילוי לאחר הזרקת הרדיאס, הראו שברוב המקרים עדיין היה מילוי, אף שלעתים חלקי, שנה לאחר ההזרקה. ההערכה היא שלאחר ההזרקה, החומר נשאר בעור בין שנה לשנה וחצי עם ירידה הדרגתית במילוי. בחלק מהמטופלים יש צורך בטיפול חלקי חוזר כחצי שנה לאחר ההזרקה כדי לשמר את התוצאה.
בעבודה שבוצעה ב-117 מטופלים כדי לקבל את אישור ה-FDA לשימוש ברדיאס, הוזרק רדיאס לקמט הנזולביאלי בצד אחד של הפנים, ולצד השני הוזרק קוסמופלסט (קולגן). כצפוי, היו התוצאות לאחר המילוי טובות יותר בצד שבו הוזרק הרדיאס. כמו כן היה משך המילוי עם רדיאס ארוך יותר. תופעות הלוואי שנצפו היו קלות בלבד. נראו בעיקר תופעות לוואי מיידיות שהיו קשורות להזרקה, כגון כאב לאחר ההזרקה, אודם, נפיחות, דימומים
תת-עוריים וגרד. תופעות אלו חלפו בתוך מספר ימים עד שבועיים. במקרה אחד נראתה גבשושית תת-עורית שנעלמה בהמשך. במעקב שנמשך שנה לאחר ההזרקה, לא נראה אף מקרה של גרנולומה לאחר ההזרקה.
עד היום הוזרקו יותר מ-500,000 מזרקים של רדיאס. היו דיווחים על היווצרות גבשושיות מהחומר בהזרקה שטחית מדי או בהזרקה לשפתיים, אולם לא דווח על אף מקרה של גרנולומה מחומר מילוי זה. מדובר לכן בחומר בטוח ביותר לשימוש.
הרושם שלי מהספרות ומניסיוני האישי, רדיאס הוא חומר מילוי מעולה לקמטים עמוקים או לקפלים ולשקעים בפנים.
בידיים מיומנות ובשימוש נכון החומר בטוח לשימוש, וניתן להשיג איתו תוצאות מעולות.
תודה לד"ר לרי בס מניו יורק על החומר ששלח לי.
References
1. Dr Larry Bass New York. US FDA Clinical Study results 2006
2. Marmur ES, et al. Clinical, histologic and electron microscopic findings after injection of a calcium hydroxyapatite filler. J Cosmet Laser Ther 2004;6:223-226
3. Stupak HD, et al. Calcium hydroxyapatite gel Injection for the correction of postrhinoplasty contour deficiencies and asymmetries. Arch Facial Plast Surg 2007;9:130-136