שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > בריאות האוכלוסייה הערבית - גליון מס' 1 > אפידמיה של השמנה בקרב האוכלוסייה הערבית אינדקס גליקמי: שינוי קטן, אימפקט גדול
ינואר 2010 January | גיליון מס' 1 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון
סוכרת והשמנה
אפידמיה של השמנה בקרב האוכלוסייה הערבית אינדקס גליקמי: שינוי קטן, אימפקט גדול


גב‘ נור אבו אחמד RD/BSc

השמנה היא מגפה בקנה מידה עולמי, ואחד האיומים הגדולים על בריאות האדם לטווח ארוך. היא מוערכת כגורם תמותה שביעי בהיותה גורם סיכון עיקרי למחלות כרוניות כמו: סוכרת, מחלות לב כליליות, שבץ מוחי וסרטן. גורמי סיכון אלה הם 60% מסך כל גורמי התמותה, אחוז שצפוי לעלות ל- 75% ב-2020 (2,1).
שכיחות עודף משקל והשמנה נמצאת במגמת עלייה, הן בעולם המערבי והן באירופה ובישראל. העלייה בשכיחות ההשמנה היא תוצאה של סביבה מעודדת השמנה (Obesigenic Environment), בד בבד עם חוסר בהוצאה מטבולית ובפעילות גופנית, ועלייה בצריכת האנרגיה הזמינה והזולה (2).
במהלך חמשת העשורים האחרונים עברה האוכלוסייה הערבית מאורח חיים בעל אופי חקלאי לאורח חיים בעל אופי עירוני. מעבר זה יכול להסביר את הממצא לפיו אחוז התמותה בקרב האוכלוסייה הערבית ממחלות לב אסכמיות אינו נמצא במגמת ירידה משמעותית, כפי שהוא בא לידי ביטוי בישראל (3).
Kark ועמיתיו (2000) בדקו את שיעור התמותה ממחלות לב כליליות באוכלוסייה הערבית בהשוואה לשיעור התמותה באוכלוסייה היהודית, ומצאו כי שיעור התמותה ממחלות לב כליליות בקרב גברים ונשים ערבים גבוה יותר בהשוואה ליהודים: RRי1.17 בגברים ו-1.35 בנשים (4).
Leibovici ועמיתיה (2004) ערכו מחקר חתך, שבחן את שכיחות ההשמנה בקרב 880 משתתפים ערבים ויהודים בטווח גילים 50-40. נמצא כי ממוצע BMI בקרב נשים ערביות הוא 30.4 (טווח: 56.1-17.1) בהשוואה ל-BMI של 26 (טווח: 52-17.6) בקרב נשים יהודיות. נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין שכיחות ההשמנה בקרב נשים ערביות (52%) לבין נשים יהודיות (31%). כמו כן, ל-67% מהנשים הערביות היקף מותניים פתולוגי לעומת 42% בנשים יהודיות.
תוצאות המחקר הראו כי אחת מכל שתי נשים ערביות סובלת מהשמנה בעשור הרביעי לחייה, ו-3 מתוך 4 נשים בעשור השישי. לעומת זאת, לא נמצא הבדל משמעותי בין גברים ערבים ויהודים בממוצע BMI, באחוז ההשמנה ובהיקף מותניים (5).
אף ששינויים בכמות השומנים ובאיכותם בדיאטה זכו לתשומת לב רבה, תפקיד הפחמימות אינו מוסכם ומובהק. הצורך האובליגטורי של הגוף לפחמימות הוא 200 גר’ ליום לפעילות המטבולית של המוח (6). הפחמימות הן מרכיב עיקרי וחיוני בתפריט היומי. Anderson ועמיתיו (2004) סקרו המלצות תזונתיות עולמיות לחולי סכרת, לקביעת Evidence Based Recommendation לטיפול תזונתי רפואי לחולי סכרת, בדגש על המלצות לצריכת פחמימות וסיבים תזונתיים.
בסקירה של 24 RCTs (Randomized Control Trials) נמצא כי מבין ההמלצות התזונתיות החשובות לאיזון רמת הסוכר, נמצאת דיאטה שכוללת 67% פחמימות מסך כל הקלוריות. כלומר, רוב התרומה הקלורית היומית מקורה מפחמימות (7).
הפחמימות הם מרכיב עיקרי המשפיע על הפרשת אינסולין וגליקמיה לאחר ארוחה, ולכן הן משפיעות על האטיולוגיה של מחלות כרוניות רבות, כמו: סוכרת, השמנה ומחלות לב.
ב-1981 הציג Jenkin את המדד הגליקמי (Glycemic Index) לפחמימות. מדד זה הוא דירוג הפחמימות במזונות בהתאם להשפעתן המיידית על רמת הגלוקוז בדם. לצורך השוואה, כל המזונות מושווים למזון סימוכין כגון גלוקוז טהור או לחם לבן, בכמות שוות ערך של פחמימות.
קצב עיכול המזון ופירוק הפחמימות שבו הם הקובעים העיקריים של ערך ה-GI. בהתאם לכך, גורמים המאטים את קצב עיכול המזון וספיגתו, כמו הימצאות סיבים מסיסים/לא מסיסים, הם הקובעים את ערך ה-GI (8).
כפי שניתן לראות בטבלה 1, ההבדל בערכו של האינדקס הגליקמי של מזונות יכול להיות עד פי 5.
תוצאות המחקרים שבדקו את הקשר בין אינדקס גליקמי של מזונות לבין סיכון למחלות אינן עקביות ומוסכמות.

ב-2000 טען Reaven כי השפעת GI על העמידות לאינסולין בהקשר של מחלות לב היא מזערית ביחס להשפעת דיאטה מוגבלת בפחמימות. מעבר לכך, בראייה קלינית, השימוש ב-GI הוא מסובך ואינו פרקטי (9).
Barelay ועמיתיו (2008) סקרו לעומק את השפעת GI על מחלות כרוניות: בסקירה של 37 מחקרים פרוספקטיביים מ2007-1997, שכללו 1,950,198 משתתפים בטווח גילים 76-24 ללא מחלות רקע, נמצא כי דיאטה של GI גבוה מעלה את הסיכון למחלת סוכרת מסוג 2, RR 1.4, למחלות לב, RR 1.25, באופן בלתי תלוי למרכיבי דיאטה אחרים כמו סיבים תזונתיים.
המגבלה של מחקרים אלו היא ש-90% מהמשתתפים היו
נשים (10).
Du ועמיתיו (2009) ערכו מחקר פרוספקטיבי שבחן את השפעת GI על משקל המותניים והיקפם כגורם סיכון למחלות כרוניות רבות. במעקב של 6.5 שנים אחר 9,000 משתתפים בגילים 78-20, נמצא כי קיים קשר מובהק סטטיסטי בין GI לבין היקף מותניים: הבדל של 10 יחידות ב-GI גורמת לירידה בהיקף מותניים ב-0.19 בשנה באופן בלתי תלוי.
לא נמצא קשר מובהק בין GI של מזון לבין משקל גוף.
העובדה ש-GI משפיע על היקף מותניים אך לא על משקל גוף, מראה כי השפעת GI היא בעיקר על שומן ויסיראלי (בטני), הקשור באופן מובהק לעמידות לאינסולין, לסיכון לסוכרת מסוג 2 ולמחלות קרדיו-וסקולריות, CVD (Cardio Vascular Diseases).
הסיבה ש-GI משפיע על היקף מותניים אך לא על משקל גוף היא ששומן ויסיראלי רגיש לרמות גבוהות של אינסולין כתוצאה מצריכת מזונות בעלי GI גבוה, בהשוואה לשומן תת-עורי. לכן שומן ויסיראלי הוא מרקר חזק לסינדרום מטאבולי ול-CVD (11).
Qi Lu ועמיתיו (2006) בדקו במחקר חתך את הקשר בין GI לבין רמת אדיפונקטין. ציטוקין מופרש מרקמת שומן, משפר את רגישות הרקמות לאינסולין על ידי הפחתה של רמת חומצות שומן חופשיות (FFA - Free Fatty Acid) בדם, והאצת קליטת גלוקוז על ידי התאים.
המחקר כלל 902 נשים בגיל ממוצע של 59 הסובלות מסוכרת סוג 2. תוצאות המחקר הראו כי צריכת מזונות עשירים בסיבים תזונתיים בעלי GI נמוך גורמת לעלייה משמעותית בריכוז אדיפונקטין, בהתאם לגיל, לעישון, לצריכת אלכוהול, לפ"ג, לשימוש באספירין, ליל"ד, להיפר-כולסטרולמיה ולשימוש בהורמונים פוסט-מנופאוזאליים (12).
מנגנון פיזיולוגי של השפעת GI על מחלות כרוניות
מזונות בעלי GI גבוה גורמים לעלייה חדה בריכוז הגלוקוז בדם ולדרישה מוגברת של אינסולין. דרישה כרונית לרמת אינסולין גבוהה עלולה לגרום לכשל של תאי ביטא בפנקריאס, וכתוצאה מכך נוצר מצב של Impaired Glucose Tolerance.
בשעתיים הראשונות לאחר אכילת ארוחה הכוללת GI גבוה, רמת הסוכר בדם עולה פי שתיים בהשוואה לארוחה הכוללת GI נמוך. העלייה ברמת הגלוקוז מלווה בשינוי ברמת הורמוני המעי. Glucagon Like Peptide מעלה את הפרשת האינסולין מתאי ביטא, ומדכא את הפרשת הגלוקגון מתאי אלפא (איור 1).

איור 1: תגובה גליקמית לאחר צריכת מזון בעל GI גבוה בהשואה ל-GI נמוך
נוסף על כך, מזונות בעלי GI גבוה מעלים את העמידות לאינסולין כתוצאה מהשפעתם על רמת הסוכר, על FFA ועל Counter Regulatory Hormone Secretion.
היפרגליקמיה והיפר-אינסולינמיה מעלים את הסיכון למחלות לב כליליות, לירידה ברמת HDL (High Density Lipoprotein), לעלייה בחלבונים מסוכררים, לסטטוס אוקסידטיבי ולירידה בתפקוד אינדותליאלי (13).
סיכום
במחקרים התערבותיים רבים נראה שיפור קליני סיגניפיקנטי במדדי השמנה, ובמחלות סוכרת ו-CVD בצריכת מזונות בעלי GI נמוך.
במחקרים פרוספקטיביים רבים נמצא קשר מובהק בין GI של מזון לבין סיכון למחלות כרוניות.
למזונות בעלי GI נמוך אין תופעות לוואי, בניגוד לדיאטה דלת שומנים היכולה להשפיע באופן שלילי על רמת HDL וטריגליצרידיים.
שימוש קליני ב-GI כמדריך איכותי לבחירת מזונות צריך להיות זהיר ושקול. אמנם הקונצפט מסובך ואינו פרקטי, אולם בפנייה לבריאות הציבור הוא יכול להיות פשוט: יש להמליץ לצרוך מזונות בעלי GI נמוך כמו ירקות, פירות, קטניות, פסטה, לחם מחיטה מלאה, ולהגביל לצרוך סוכרים פשוטים ותפוח אדמה.
מ-1999 אישר ה-FDA כי צריכת דגנים מלאים בעלי GI נמוך כחלק מדיאטה דלת שומן רווי וכולסטרול, מפחיתה את הסיכון ל-CHD! (14).
נכון להיום המסקנה היא להמליץ למטופל לצרוך מזונות בעלי GI נמוך, ולפתח כלים למדידה רוטינית ופשוטה ל-GI של דיאטת המטופל.
References
1.    WHO. World health statistics. Geneva, Switzerland: World Health Organization, 2006
2.    Ezzati M. Selected magor risk factor and global and regional burden of disease. Lancet 2002;360(9343):1347-1360
3.    WHO. Diet, nutrition and the prevention of chronic diseases. World Health Organ Tech Rep Ser 2003;916:1-149
4.    Kark JD, Gordon ES, Haklai Z. Coronary heart disease mortality among Arab and Jewish residents of Jerusalem. Lancet. 2000;356(9239):1410-1411
5.    Kalter-Leibovici O, Atamna A, Lubin F, et al. Obesity among Arabs and Jews in Israel: a population-based study. Sr Med Assoc J 2007;9(7):525-530
6.    Cahill GF Jr. Starvation in man. NEJM 1970;282:668-675
7.    Anderson JW, Randles KM. Carbohydrate and fiber recommendations for individuals with diabetes: a quantitative assessment and metaanalysis of the evidence. Journal of the American College of Nutrition 2004;23(1):5-17
8.    Salmeron J, Manson JE, Stampfer MJ, et al. Dietary fiber, glycemic load, and risk of non-insulin-dependent diabetes mellitus in women. JAMA 1997;277:472–477
9.    Reaven GM. Diet and syndrome X. Curr Atheroscler Rep 2000;2:503-507
10.    Barclay AW, Petocz P, McMillan-Price J. Glycemic index, glycemic load, and chronic disease risk – a metaanalysis of observational studies. Am J Clin Nutr 2008;87:627–637
 11.    Du H, Dl A, Bakel MV. Dietary glycemic index, glycaemic load and subsequent changes of weight and waist circumference in European men and women. Int J Obes 2009;12:1-9
12.    Qi L, Meigs J. Dietary glycemic fibers and glycemic load, obesity, and plasma adiponectin levels in women with type 2 diabetes. Diabetes Care 2006;29(7):1501-1505
13.    Ludwig DS. The Glycemic Index Physiological Mechanisms relating to obesity, diabetes, and cardiovascular disease .JAMA 2002;287(18):2414-2423
14.    Food and Drug Administration: “Wholegrain Foods Authoritative Statement Claim Notification". Docket 99P-2209. Washington DC: US FDA, 1999

תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש.
תנאי שימוש באתר זה:
ידוע לי שעל ידי שימוש באתר זה, פרטיי שמסרתי יאספו ע"י חברת מדיקל מדיה על מנת ליצור איתי קשר בנוגע לאירוע זה ולאחרים. מדיקל מדיה אף רשאית להעביר את פרטי הקשר שלי מעת לעת לחברות קשורות אליה ו/או צדדים שלישיים כחלק מהמודל העסקי שלה לשימוש בכיווני שיווק עבור לקוחותיה שכולל ניוזלטר מדעי לרופאים, מידע על עידכוני רישום של תרופות וציוד רפואי, נושאים מקצועיים, פרסומים שונים, הזמנות לכנסים, הזמנות למפגשים עם נציגי פארמה וכיוצ״ב. ידוע לי כי אני זכאי לבקש מחברת מדיקל מדיה לחדול משימוש במידע בכל עת ע"י שליחת הודעה כתובה לחברה ובמקרה זה תתבטל הסכמתי לעיל מיום שהתקבלה ההודעה.

לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©