שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > Israeli journal of Ob/Gyn - גליון מס' 71 > מומים מולדים אחרי הפריה חוץ-גופית: סיכונים והשלכות על אבחון טרום-לידתי ועל רפואת העובר – מאמר מערכת
ספטמבר 2010 September | גיליון מס' 71 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון
אבחון טרום-לידתי
מומים מולדים אחרי הפריה חוץ-גופית: סיכונים והשלכות על אבחון טרום-לידתי ועל רפואת העובר – מאמר מערכת


ד"ר ברוך פלדמן

זהו מאמר מערכת העוסק בקשר שבין טיפולי פריון לבין מומים מולדים בעוברים שהושגו במהלך מחזורי טיפול.

רקע
מספר ההריונות המושגים באמצעות טיפולי פריון עלה באופן משמעותי בעשורים האחרונים. הערכה זו נכונה באשר למספר הכולל של ילדים שנולדו בסיום הריונות שהושגו בעזרת טיפולי פריון (יותר משלושה מיליון וחצי ילדים בעולם), אבל גם בהתייחסות למספר היחסי שלהם באוכלוסייה הכללית
(3%-2% מכלל לידות החי במדינות מסוימות). מספרים גדולים אלה מעלים במידה רבה את הצורך במידע אמין נוסף על ההשפעה שיש לטיפולי הפריון על בריאות הילדים הנולדים באמצעותם.
שונות גבוהה בין טיפולי הפריון השונים וקבוצות מדגם קטנות היו עד השנים האחרונות המכשולים העיקריים להשיג נתונים, לנתח אותם ולהסיק מהם מסקנות ברורות. שיתוף פעולה בין מרכזים שונים ושימוש בכלי מחקר נכונים יצרו בעשור האחרון בסיס נתונים רחב, המאפשר היום להסיק מסקנות משמעותיות יותר.

מהו הסיכון למומים מולדים בהריונות שהושגו בעזרת הפריה חוץ-גופית?
חששות ראשונים על קשר בין מומים מולדים לטיפולי פריון הועלו על הכתב כבר ב-1987. מחקרים רבים שבוצעו במהלך שני העשורים שלאחר מכן סבלו מבעיות מתודולוגיות גדולות, שלא אפשרו להסיק מסקנות ברורות. ברוב המחקרים הקושי העיקרי היה חולשה סטטיסטית גדולה של הערכת שכיחותם של מומים נדירים בקבוצות מחקר קטנות. המחקרים סבלו גם מהגדרות שונות של מומים מולדים, מהבדלים בין טיפולי הפריון השונים, מקריטריונים בלתי שלמים של הכללה או אי הכללה בקבוצות המחקר וגם מהבדלים תרבותיים ודתיים, שגרמו להבדלים בשכיחות הפלות טבעיות ובהפסקות היריון יזומות בקבוצות המחקר השונות.
עם זאת, בשנים האחרונות מצטברים נתונים מבוססים יותר, מגובים בשיטות מחקר אמינות ויעילות יותר. כל הנתונים האחרונים תומכים במסקנה כי מספר המומים המולדים שבהם לוקים עוברים שנוצרו במהלך מחזורי הפריה חוץ-גופית, גבוה בכ-50%-30% (סיכון יחסי של 1.5-1.3) ממספר המומים המולדים בהריונות ספונטניים.

האם יש קשר בין הפריה חוץ-גופית לבין מומים מסוימים?

שכיחותם של מומי לב (פי 4-2), של מומים במערכת המין ודרכי השתן (פי 5-2), של מומים פתוחים בעמוד השדרה (פי 5-4) ושל מומי שסע בפנים (פי 2), גבוהים באופן משמעותי בהריונות שהושגו באמצעות טיפולי הפריה חוץ-גופית בהשוואה לשכיחותם בהריונות ספונטניים.
ישנם מומים ספציפיים, כמו היפוספדיאס בזכרים אחרי ICSI ופגם בין העליות (ASD) בין מומי הלב השונים, ששכיחותם גבוהה במיוחד בהריונות שהושגו במהלך מחזורי הפריה חוץ-גופית.
שכיחות של מחלות גנטיות מסוימות גבוהה במיוחד אחרי הפריה חוץ-גופית. יש עלייה משמעותית בשכיחותן של אנומליות כרומוזומליות, במיוחד אנומליות של כרומוזומי המין אחרי ICSI על רקע ליקוי בפריון הגבר. יש הוכחות ברורות גם לעלייה משמעותית (פי 9-3) בשכיחותן של מחלות הנגרמות מהפרעה בתהליך ההטבעה (Imprinting). אופיינית במיוחד היא תסמונת Beckwith-Wiedemann, אך גם תסמונות נדירות אחרות הקשורות בהפרעה במנגנוני ההטבעה שכיחות יותר אחרי הפריה חוץ-גופית.

האם יש קשר בין שכיחות המומים המולדים וסוגם לבין השיטות השונות של הפריה חוץ-גופית?
רוב התצפיות מלמדות כי שכיחותם של כל המומים המולדים כקבוצה וגם שכיחות מומים מולדים מסוימים (לב, שלד ומערכת העצבים) אינן תלויות בשיטת ההפריה (ICSI או הפריה רגילה) שבעזרתה הושג ההיריון. יוצאי דופן מבחינה זו הם מומים של מערכת המין ודרכי השתן, במיוחד היפוספדיאס בזכרים: אלה קשורים באופן מובהק להפריה באמצעות ICSI.
שיטות מתקדמות יותר, כמו ביופסיה, לצורך אבחון גנטי בעוברים שלפני השרשה (PGD), לא נבחנו עדיין בכלי מחקר מהימנים, בעיקר בגלל קבוצות המדגם הקטנות. לפיכך, הנתונים אינם מאפשרים עדיין להסיק מסקנות ברורות.

מהו הגורם האפשרי לעלייה בשכיחות מומים מולדים בהריונות שהושגו במהלך מחזורי הפריה חוץ-גופית?
כל העוסקים בתחום זה מסכימים כי שאלת המפתח היא: האם הגורם המרכזי לעלייה בשכיחות המומים המולדים נעוץ באוכלוסייה הנזקקת לטיפולי פריון או בטכנולוגיה עצמה? ברור כי הזוגות המטופלים לוקים בהפרעות פריון. סביר מאוד להניח כי חלק מהגורמים המפריעים לתהליכי הפריון הטבעי הם אלה שגורמים למומים מולדים בהריונות שהושגו בעזרת טכנולוגיה העוקפת את המכשולים הטבעיים. ייתכן כמובן שגם החשיפה של הגמטות ושל העוברים הצעירים לתנאי סביבה מלאכותית משפיעים גם הם על התפתחותם של העוברים, ועל היווצרותם של מומים במקרים מסוימים. התשובה לשאלה זו היא בעלת משמעות רבה ביותר בכל היבט רפואי, חברתי ואפילו משפטי. עם זאת אין עדיין די תצפיות מהימנות שבעזרתן ניתן לענות על שאלה זו באופן ברור.
גורמים אחרים, כמו: ריבוי הריונות מרובי-עוברים, פגות וסיבוכי היריון אחרים, כמו גם גיל ההורים, מחלות רקע ומתן תרופות, כולם חשודים כגורמים אפשריים לעלייה במספר המומים המולדים בקבוצה זו. התרומה היחסית המתבקשת של רוב הגורמים האלה נבדקה ונמצאה משמעותית במידה מסוימת, אך אף לא אחד מהם יכול להסביר את כל העלייה בשכיחות המומים המולדים לאחר הפריה חוץ-גופית.

השלכה על מערכות אבחון טרום-לידתי
לממצאים אלה יש השלכות על מערכות בריאות המכוונות לאתר מומים מולדים במהלך ההיריון. לעוסקים בתחום זה כדאי לשים לב לשלוש הנקודות האלה:
1. יש שכיחות גבוהה יותר של מומים מולדים בכלל ושל מומים מסוימים בפרט בהריונות שהושגו בעזרת הפריה חוץ-גופית. מעקב היריון בנסיבות אלה דורש תשומת לב מיוחדת.
2. יש בקבוצה זו הקשרים מיוחדים. למשל, אומפלוצלה כממצא יחיד בסקירת מערכות צריך לעורר חשד לעובר הלוקה בתסמונת Beckwith-Wiedemann.
3. נשים השייכות לקבוצה זו נוטות לבצע פחות פעולות חודרניות לצורך אבחון טרום לידתי, מחשש מובן לאבדן היריון "יקר", שהושג במאמץ מיוחד לאחר קושי להרות. לפיכך, יש להקדיש תשומת לב מיוחדת, ולפעול להכוונה מתאימה לבצע בדיקות סקר יעילות ואמינות במיוחד.

סיכום
הנתונים הקיימים מצביעים על קשר בין טיפולי פריון לבין עלייה קטנה, אם כי משמעותית, בשכיחות מומים מולדים, במיוחד מומי-לב, מומים פתוחים של מערכת העצבים, מומי שסע של הפנים, מומים של אברי המין ודרכי השתן ותסמונות גנטיות הקשורות להפרעה במנגנון ההטבעה.
הגורמים והמנגנונים האחראים לעלייה בשכיחות המומים המולדים בקבוצה זו אינם ידועים. האם התרומה העיקרית היא מאפיינים מסוימים של האוכלוסייה הנזקקת לטיפולי פריון, או מרכיבים מסוימים של הטכנולוגיה עצמה? המשמעות בשימוש בטכנולוגיות חדשות כמו PGD או IVM אינה ידועה עדיין.
אין ספק כי נשים הרות, לאחר טיפולי פריון, נתונות בחרדה מיוחדת, והמידע הקיים אינו מקל עליהן את מעקב ההיריון. חשוב להדגיש תמיד לבני זוג השייכים לקבוצה זו, כי שכיחותם של מומים מולדים היא בכל מקרה קטנה מאוד, וכי מעקב היריון מסודר וניצול נכון של המערכות הקיימות לאבחון טרום-לידתי יאפשרו לאתר את רוב המומים המולדים, גם אלה ששכיחותם גבוהה מעט יותר בנשים שהרו במהלך מחזור טיפול.

תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש. לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©