שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > רפואת ספורט - גליון מס' 5 > השבר על שם ג‘ונס: שבר בחלקה המקורב של עצם המסרק החמישית בכף הרגל
פברואר 2014 February | גיליון מס' 5 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון

השבר על שם ג‘ונס: שבר בחלקה המקורב של עצם המסרק החמישית בכף הרגל


פרופ‘ גדעון מן, ד"ר יפתח חצרוני, פרופ‘ נעמה קונסטנטיני, ד"ר ערן דולב, ד"ר יחזקאל פלמנוביץ, פרופ‘ אלכס פינסטרבוש, ד"ר ערן קלץ, ד"ר עומר מי-דן, ד"ר איריס אשד, ד"ר ניב מרום, ד"ר יבגני קוץ, פרופ‘ מאיר ניסקה


תקציר

שבר ע"ש ג'ונס הוא שבר מאמץ המתרחש בנקודת המפגש של הדיאפיזה והמטפיזה בעצם המסרק החמישית של כף הרגל. שבר זה עשוי להופיע כשבר חריף (אקוטי), כשבר תת-חריף (סב-אקוטי) או כשבר כרוני במצבים של חוסר איחוי מבוסס.
לשבר ג'ונס יש נטייה חזקה שלא להתאחות, ולחזור ולהופיע שוב לאחר שלכאורה נראה שנתרפא. לכן למרות שטיפול שמרני עם גבס, ללא נשיאת משקל, לפרק זמן שבין 6 ל-12 שבועות הוא טיפול מקובל, הטיפול העדיף אצל ספורטאים מתחרים פעילים הוא כירורגיה עם שימוש בבורג תוך-לשדי (מדולרי), כדי לאפשר חזרה לפעילות ספורטיבית תוך שבעה-שמונה שבועות.

הקדמה

שבר ג'ונס תואר לראשונה על ידי סר רוברט ג'ונס בשנת 1902,(33) שתיאר שבר שנגרם לו כאשר רץ סביב מוט של אוהל. למרות שהשבר תואר תחילה כשבר אקוטי,(41,10,8) מקובל כיום שמושג זה כולל גם שברי מאמץ (איורים 1a ו-1b).(38,34)
שבר ג'ונס מתרחש בנקודת המפגש של הדיאפיזה והמטפיזה בעצם המסרק החמישית של כף הרגל, ובמרבית המקרים הוא כולל את הדופן המפרקי בין עצמות המסרק הרביעית לחמישית, אך אינו נמשך לנקודה המרוחקת לדופן.(8) זהו שבר רוחבי הידוע לשמצה בנטייתו לא להתאחות.(72,54,53,40,37,35,31,24,12,2)

פתופיזיולוגיה ואבחנה מבדלת

שבר ג'ונס אקוטי יכול להיגרם בעקבות כוח אדוקציה חזק המופעל על כף רגל קדמית כפופה.(8) נשיאת משקל יחד עם כוח סיבובי עלולים לגרום לשבר אקוטי, כאשר הלחץ מופרז או כאשר מתרחש שבר מאמץ במקרה של לחץ חוזר.(65) נטען כי מצב זה כנראה מתרחש יותר בכף רגל הנמצאת במנח סופינציה,(2) ואולי גם בכף רגל גבוהה (Cavus) שהיא נוקשה יותר וברגל שטוחה הנוטה למנח ולגוס, בשל הלחץ המוגבר המופעל לאורך גבול הרגל הצדית (הלטרלית).(65,14) מצב זה תואם את הנטייה הכללית להיארעות גבוהה יותר של שברי מאמץ בקשת הגבוהה והנמוכה.(68)
חצרוני וחבריו(28) הציגו מבנה רגל א-נורמלי שתמך בשבר ג'ונס אצל ספורטאים, ומבנה א-נורמלי זה קשור כנראה להיארעות של השבר. בלות' וחבריו שיערו גם שעיוות במבנה רגל א-נורמלי (Cavovarus) הוא גורם הדורש מעורבות כירורגית.(6) לי וחבריו תיארו את העיוות ברגל בעל מבנה ה-Cavus כגורם המיוצג על ידי זווית טרסו-מטה-טרסו ראשונה מוגבהת וזווית Calcaneal Pitch.(42) הם גם ציינו את הקימור הגבוה של עצם המסרק החמישית ואת זווית ה-Talo-Calcaneal הגבוהה.(42) לי וחבריו הצביעו על Plantar Gap כגורם סיכון נוסף.(44) פצינה וחבריו הראו שאצל 90% מהמטופלים הסובלים מפגיעה זו יש עיקול לוורוס בעצמות כף הרגל המרוחקות ובעצמות אמצע כף הרגל.(56)
הוכח כבר כי אפשר להפחית את הלחץ על עצם המסרק החמישית באמצעות שימוש במדרסים, דבר המעלה את האפשרות שמספר האירועים של שברים אלה יופחת.(22) מתיחה חוזרת ונשנית של שריר ה-Peroneous Brevis הוצעה גם היא כגורם להיארעות שברים אלה.(62) יש להבחין בין שבר זה לבין שבר מאמץ דיאפיזיאלי, המתנהג באופן דומה לשברי מאמץ אחרים של כף הרגל,(45) לבין מרכז צמיחה כואב אצל ספורטאים גדלים (מחלת איסלין) (איור 2) ולבין שבר תלישה (Avulsion) של בסיס עצם המסרק החמישית (איור 3) הדורש טיפול מינימלי ביותר,(37,11) למרות שיש הממליצים לתת למטופל גבס הליכה למשך ארבעה שבועות.(29)
 

שכיחות

שברים של עצמות המסרק בכף הרגל שכיחים בעיקר אצל ספורטאים העוסקים בענפי ספורט שאינם מצויים בתחום העיסוק הצבאי, ומהווים 16% עד 23% מסך כול השברים.(77,52,50,48,47,30,16,9) שברי מאמץ של עצם המסרק החמישית מהווים כ-5% מכלל שברי המאמץ של כף הרגל.(49) בתחום ההחלקה האמנותית על הקרח קיימת שכיחות של 22% שברים של כף הרגל.(58) השכיחות בשירות הצבאי נעה בין 8% ל-24%, ולרוב גבוהה יותר משכיחותה אצל ספורטאים,(64,45,23,19,18,16,13) שבהם מדווח על שכיחות של 2%–8%.(52,45,19,18,16)
השכיחות המדויקת של שבר ג'ונס אינה ידועה, מכיוון שמדווחים עליו לעתים קרובות יחד עם שברי בסיס עצם המסרק או שברים דיאפיזיאליים. נראה שהשבר האקוטי שכיח יותר אצל אנשים מעל גיל 21 שאינם ספורטאים, ונמצא באופן שווה בקרב נשים וגברים.(65) שברי המאמץ שכיחים יותר בקרב ספורטאים בני 15 עד 21 ואצל גברים.(65,15) סקירה של 13,754 פציעות של שחקני כדורגל מקצוענים באירופה מראה ששבר זה מהווה 0.5% מכל סוגי הפציעות, ו-32% מהשברים מופיעים בקרב שחקנים עד גיל 21.(15)

סוגי השברים

בעקבות פרסום קודם בשנת 1982(73) על שברי מאמץ של העצם דמוית הסירה, חילק טורג בשנת 1984(71) את השבר ע"ש ג'ונס לשלושה סוגים:
1. שבר אקוטי – ללא כאב שהיה קיים קודם לכן
2. שבר סב-אקוטי – כאשר המטופל מתלונן על רמה כלשהי של כאב שהיה הקיים לפני האירוע. במצב זה אפשר לעתים לצפות בהתעבות קליפתית (קורטיקלית) ובטרשת (סקלרוזיס) לשדית (מדולרית)
3. שבר כרוני – עם חוסר איחוי מבוסס.

טיפול

טיפול שמרני
אפשר לטפל בשבר אקוטי ע"ש ג'ונס, ואולי אף בשבר סב-אקוטי (Torg Type II), עם תזוזה מינימלית או ללא תזוזה כלל, באופן שמרני, עם גבס ללא נשיאת משקל למשך 6 עד 12 שבועות.(70,65,57,41,37,11,8,1) למרות שיש הדורשים שלושה חודשים מלאים עם גבס ללא נשיאת משקל,(65) אחרים גורסים כי די בגבס ללא נשיאת משקל למשך ארבעה שבועות, ולאחריו גבס עם נשיאת משקל למשך שלושה שבועות נוספים,(29) ואולי אף ללא גבס כלל, אם המטופל משתף פעולה באורח סביר.(45)

טיפול כירורגי
בכרבע מהשברים המטופלים באופן שמרני קיים עיכוב באיחוי או שאין איחוי כלל,(34) ולעתים תהיה העדפה לטיפול כירורגי אף בשבר חריף (ג'ונס סוג 1),(37,8,5) גם באנשים שאינם ספורטאים.(37) יוספסון(32) ציין בשנת 1994 שלמרות שכרבע מהשברים המטופלים באופן שמרני יצטרכו טיפול כירורגי, יהיה צורך לנתח רק 12% מהשברים האקוטיים, לעומת 50% משברי המאמץ. אצל ספורטאים מקצועניים תישקל האפשרות למעורבות כירורגית בשלב מוקדם, גם כאשר אין סימפטומים בולטים.(5) אצל ספורטאים בשלב האקוטי יש העדפה למעורבות כירורגית מוקדמת, שהוכחה כמוצלחת בקרב אוכלוסייה זו.(76)
אקסטרנד וואן דייק פרסמו לאחרונה סקירה נרחבת על פציעות כדורגל באירופה.(15) מתוך 67 מקרים של שברים ע"ש ג'ונס, ל-45% היו סימפטומים המבשרים את הופעת המחלה, 46% סווגו כ-Torg Type I (שברים אקוטיים) ו-54% סווגו כ-Torg Type II (שברי מאמץ).(15) המקרים שבהם בוצעה התערבות כירורגית הראו איחוי מהיר יותר, למרות שלא היה הבדל משמעותי במספר ימי המחלה בין השחקנים שבהם הועדף טיפול שמרני (74 יום) לבין אלה שעברו טיפול כירורגי (80 יום).(15)
כאשר קיימת תזוזה בשבר,(70) וכתוצאה מכך צפוי עיכוב באיחוי העצמות (Torg Type III) (70,65,34,11,8) או שהספורטאי אינו יכול להרשות לעצמו טיפול שמרני ממושך(8) שיכול לארוך עד חמישה חודשים,(11) יש לשקול את האפשרות של התערבות כירורגית באמצעות בורג תוך-לשדי (מדולרי) מצונרר של 4.5 מ"מ(60) (איור 4) או שתל עצם (Large Inlay Bone Graft).(74,65,57,55,25) בורג תוך-לשדי גדול יעניק קיבוע חזק יותר מאשר הכוחות המופעלים על הרגל בזמן הליכה,(59) יקצר את תהליך הריפוי למחצית(11) ויאפשר לספורטאי לחזור לפעילות תוך שבעה-שמונה שבועות.(61,60)
לא כולם מסכימים עם הרעיון של שימוש בבורג התוך-לשדי העבה ביותר. בשנת 2001 לא מצאו שאה וחבריו הבדל כלשהו בין בורג 4.5 מ"מ ל-5.5 מ"מ שהוצבו במנח תוך-לשדי בשבר ניסיוני (איור 5).(67) קלי וחבריו מצאו בשנת 2001 כוח התנגדות למשיכה טוב יותר עם בורג תוך-לשדי 6.5 מ"מ בהשוואה לבורג 5.0 מ"מ.(36) למרות שלא נמצא הבדל סטטיסטי משמעותי בנוקשות הכפיפה, העדיפו המחברים את הבורג בעל הקוטר הגדול יותר, שהציג פחות שברים חוזרים בשימוש קליני.(36) הוסיין ודה פרונזו בחנו בשנת 2002 ממצאים בגופות, וציינו שסביר להניח שלבורג קליפתי מצונרר 3.5 מ"מ ביקורטיקלי תהיה עמידות טובה יותר לעומס מאשר לבורג תוך-לשדי, ועמידות טובה אף יותר כאשר נקודת היציאה רחוקה מהשבר.(32)
אפשר להחדיר בורג תוך-לשדי בתהליך המתבצע במרפאת חוץ, וכך לאפשר הליכה תוך עשרה ימים, ריצה תוך שישה שבועות והשתתפות בפעילות ספורטיבית תחרותית תוך תשעה שבועות,(57,51) ואפילו פחות.(60) ההליך הכירורגי עלול להיכשל כאשר משתמשים בבורג קטן מדי או בהשתלת עצם קטנה מדי או שבהליך הכירורגי לא בוצע שיוף של התעלה התוך מדולרית (Reaming) או שהוא לא בוצע כיאות.(20)
לרסן וחבריו דיווחו בשנת 2002 על רמת כישלון גבוהה בטיפול כירורגי, והציגו כישלונות ב-6 מתוך 15 מקרים.(39) מטופל אחד מתוך ששת מקרי הכישלון השלים איחוי רדיוגראפי, לעומת שישה מתוך שבעה הכלולים בקבוצת המחקר שלא סבלו מסיבוכים. לספורטאי צמרת הייתה רמת סיבוכים גבוהה יותר, והם היוו 83% מקבוצת הכישלונות, ורק 11% מקבוצת ההצלחות.(30) חזרה לפעילות מלאה לפני איחוי רדיוגרפי ניבא רמות כישלון גבוהות יותר. לקוטר הבורג לא הייתה משמעות סטטיסטית בניבוי רמת הכישלון.
לי וחבריו הציגו בשנת 2011 את ממצאיהם ב-42 מטופלים באמצעות Tension Band Wiring.(43) אצל 4 מתוך 42 המטופלים הטיפול נכשל.(43) בשנת 2011 השיג פצינה אחוז ריפוי של 95%, כאשר 20 ספורטאים מקצועניים פצועים חזרו לתפקד לאחר תשעה שבועות עם שימוש בבורג תוך-לשדי מליאולרי.(56) בשנת 2003 דיווחו פורטלנד וחבריו על הצלחה של 100% בשברים ע"ש ג'ונס ובשברים Torg Type I & II באמצעות קיבוע עם בורג תוך-לשדי והשגת איחוי מלא לאחר שישה עד שמונה שבועות.(61)
בשנת 2012 השיגו צ'וקלה וחבריו איחוי מלא בכל 15 הספורטאים הפצועים שהם טיפלו בהם באמצעות בורג מצונרר לעצם ספוגית (בורג קנצלוטי), לאחר הטריית אזור השבר ושימוש בשתל עצם.(75) המטופלים חזרו לעסוק בספורט תוך 8 עד 12 שבועות.(75) אצל שני מטופלים נוצר שבר מאמץ דיאפיזיאלי חדש בקצה הדיסטלי של הבורג.(75) סיבוך נוסף בשימוש בבורג ספוגי 6.5 מ"מ הוא יישור הקימור הקליל הטבעי של עצם המסרק החמישית.
בשנת 2004 דן ורטולו בתזוזה הסיבובית של הקטע הדיסטלי כתוצאה מהכוח השרירי המופעל על הקטע הדיסטלי של השבר.(76) הוא הציע להשתמש בקיבוע כירורגי כדי למנוע סיבוך זה.(76)



Capacitively Coupled Electric Fields
טיפול ב-Capacitively Coupled Electric Fields (שדה חשמלי)(4,3) הוא טיפול בגלי קול הניתנים בפעימות בעצמה נמוכה (LIPU)(69,46,7) וטיפול בגלי הלם (SWT)(69,17), העשויים לסייע בטיפול במקרים עיקשים, וכך להביא לאיחוי סופי ומהיר יותר של השבר או לפחות להקל על הכאבים הנובעים מהשבר.(21) סוקרים אחרים הטילו ספק ביכולת של LIPU ושל SWT להשפיע בצורה משמעותית על תהליך הריפוי של שברים, למרות שנמצא ש-SWT אכן מקל על הכאבים.(21)

שבר בבסיס עצם המסרק הרביעית של כף הרגל

ביולי 2001 פרסמו סקסנה וחבריו חמישה מקרים של פגיעה בנקודת המפגש של ה-Shaft-Base בעצם המסרק הרביעית, שנגרמו כנראה בעקבות אדוקציה של כף הרגל הקדמית.(66) הם ציינו שההתנהגות של שבר זה דומה לשבר ע"ש ג'ונס בעצם המסרק החמישית, עם תהליך ריפוי אטי ועיכוב בחזרה לפעילות סדירה במשך תקופה של חודשיים עד שמונה חודשים.(6) הם המליצו על טיפול שכלל חוסר ניידות ואי נשיאת משקל למשך שלושה שבועות, ולאחריו תקופה דומה של חוסר ניידות עם נשיאת משקל.(66) חצרוני וחבריו(27,26) פרסמו סדרה שנייה של מקרים ודיווחו בהם על תוצאות טובות באמצעות טיפול ב-Low-Intensity Pulsed Ultra-Sound (LIPU) ("אקסוגן" או "מלמק").
מחקר על קבוצה נוספת של 11 ספורטאים שסבלה משברי מאמץ בבסיס עצם המסרק הרביעית פורסם על ידי רונגסטאד וחבריו בשנת 2013.(63) כל הספורטאים עברו טיפול מוצלח באמצעות קיבוע עם לוח מתכת וביצוע שתל עצם.(63) אנו איננו נוטים לאמץ את הגישה האגרסיבית קמעה המובאת במאמרם של רונגסטאד וחבריו, מכיוון שהגענו לתוצאות משביעות רצון בטיפול שמרני בשברים אלו.

סיכום

השבר ע"ש ג'ונס תואר לראשונה בשנת 1902 כשבר רוחבי חריף (אקוטי) בנקודה המקורבת לבסיס עצם המסרק החמישית. שבר זה יכול להתרחש בעקבות פציעה חריפה, לאחר פציעה חריפה שנוספה על שבר מאמץ או כשבר מאמץ קלאסי ללא טראומה חריפה גלויה לעין.
חלוקת השבר לשלושה סוגים הוצעה על ידי Torg ומובאת בדפים אלו.
טיפול שמרני ללא נשיאת משקל, עם או בלי גבס, למשך 6 עד 12 שבועות, לרוב יהיה מספק לשני סוגי השברים הראשונים. במקרה של עיכוב באיחוי העצם, תזוזת העצם או היעדר הסכמה של הספורטאי לשתף פעולה בתכנית טיפול שמרני שיימשך שלושה עד שישה חודשים, יהיה צורך בטיפול כירורגי עם בורג תוך-לשדי (מדולרי) גדול או שתל עצם. יש לשקול בחיוב טיפול כירורגי גם אצל ספורטאי צמרת במקרים א-סימפטומטיים, וקל וחומר במקרים של שבר חריף. טיפול כירורגי יאפשר לספורטאי לשוב להליכה סדירה תוך עשרה ימים, לריצה תוך שישה שבועות ולהשלמת הטיפול תוך שבעה עד תשעה שבועות מהפציעה.

ביבליוגרפיה
  1. Acker JH, Drez D. Non-operative treatment of stress fracture of the proximal shaft for the fifth metatarsal (Jones fracture). Foot Ankle. 1986;7(3):152

  2. Anderon EG. Fatigue fractures of the foot. Injury. 1990;21:275-9

  3. Beck BR, Matheson GO, Bergman G, et al. Do capacitively coupled electric fields accelerate tibial stress fracture healing? A randomized controlled trial. Am J Sports Med. 2008;36(3):545-553

  4. Benazzo F, Mosconi M, Beccarisi G, et al. Use of capacitive coupled electric fields in stress fractures in athletes. Clin Orthop. 1995;310:145-9

  5. Bergfeld J. FIMS/ISAKOS Consensus meeting on Ankle Sprains. Hong Kong, September 2004

  6. Bluth B, Eagan M, Otsuka NY. Stress fractures of the lateral rays in the cavovarus foot: indication for surgical intervention. Orthopedics. 2011;34(10):e696-9

  7. Brand JC, Brindle T, Nyland J, et al. Does pulsed low intensity ultrasound allow early return to normal activiites when treating stress fractures? A review of one tarsal navicular and eight tibial stress fractures. Iowa Orthop J. 1999;19:26-30

  8. Brukner P, Bennell K, Matheson G. Stress Fractures. Blackwell Science. 1999;178-181

  9. Brukner P, Bradshaw C, Khan K, et al. Stress Fractures: a review of 180 cases. Clin J of Sp Med. 1996;6(2):85-9

  10. Byrd T. Jones fracture: relearning an old injury. South Med J. 1992;85(7):748-50

  11. Clapper MF, O’Brien TJ, Lyons PM. Fractures of the fifth metatarsal. Analysis of a fracture registry. Clin Orthop. 1995;(315):238-41

  12. Dameron TB. Fractures and anatomical variations of the proximal portion of the fifth metatarsal. J Bone Joint Surg. 1975;57(A):788

  13. Dudelzak Z. Stress fractures in military activity. The IDF army centre of physical fitness. 1991

  14. Egol KA, Frankel VH. Problematic stress fractures in Musculoskeletal fatigue and stress fractures. In Burr DB, Milgrom C, Eds. CRS Press, London. 2001;317

  15. Ekstrand J, van Dijk CN. Fifth metatarsal fractures among male professional footballers: a potential career-ending disease. Br J Sports Med. 2013;47(12):754-8

  16. Friberg O, Sahi T. Clinical biomechanics, diagnosis and treatment of stress fractures in 146 Finnish conscripts. In Mann G, ed. Sports Injuries: Proceedings of the third Jerusalem Symposium. Freund Publishing House Ltd. London, England. 1987

  17. Furia JP, Rompe JD, Cacchio A, Maffulli N. Shock wave therapy as a treatment of nonunions, avascular necrosis, and delayed healing of stress fractures. Foot Ankle Clin. 2010;25(4):651-62

  18. Giladi M, Ahronson Z, Stein M, et al. Unusual distribution and onset of stress fractures in soliders. Clin Orthop. 1985;192:142-6

  19. Giladi M, et al. Publication of the Israel Defense Force Medical Corps. 1984

  20. Glasgow MT, Naranja RJ, Glasgow SG, et al. Analysis of failed surgical management of fractures of the base of the fifth metatarsal distal to the tuberosity: the Jones fracture. Foot Ankle Int. 1996;17(8):449-57

  21. Griffin XL, Smith N, Parsons N, Costa ML. Ultrasound and shockwave therapy for acute fractures in adults. Cochrane Database Syst Rev. 2012;2:CD008579

  22. Guettler JH, Ruskan GJ, Bytomski DO, et al. Fifth Metatarsal Stress Fracture in Elite Basketball players: Evaluation of Forces Acting on the Fifth Metatarsal. American Academy of Orthopedic Surgeons Annual Meeting. 13 March 2004. By Internet Release, jguettlermd@wideopenwest.com

  23. Hallel T, Amit S, Segal D. Fatigue fractures of the tibial and femoral shaft in soldiers. Clinic Orthop. 1976;118:35

  24. Harmath C, Demos TC, Lomansney L, Pinzur M. Stress fracture of the fifth metatarsal. Orthopedics. 2001;24(2):111,204-8

  25. Hens J, Martens M. Surgical treatment of Jones fractures. Arch Orthop Trauma Surg. 1990;109(5):277-9

  26. Hetsroni I, Mann G, Dolev E, Morgenstern D, Nyska M. Base of fourth metatarsal stress fracture: tendency for prolonged healing. Clin J Sport Med. 2005;15(3):186-8

  27. Hetsroni I, Mann G, Dolev E, Morgentstern D, Nyska M. Stress fractures of the base of the fourth metatarsal. Scientific paper no. 62. ISAKOS, Osaka, Japan, April 2009

  28. Hetsroni I, Ayalon M, Nyska M, et al. Static and Dynamic Analysis of Foot Structure in Athletes Sustaining Proximal Fifth Metatarsal Stress Fracture. Foot Ankle Int. 2010;31(3):203-211

  29. Holubec KD, Karlin JM, Scurran BL. Retrospective study of fifth metatarsal fractures. J Am Podiatr Med Assoc. 1993;83(4):215-22

  30. Hulkko A, Orava S. Stress fractures in athletes. Int J Sp Med. 1987;8:221-6

  31. Hulkko A, Orava S, Nikula P. Stress fracture of the fifth metatarsal in athletes. Annal Chirurg Et Gyn. 1985;74:233-238

  32. Husain ZS, DeFronzo DJ. A comparison of bicortical and intramedullary screw fixations of Jones' fractures. J foot Ankle Surg. 2002;41(3):146-53

  33. Jones R. Fractures for the base of the fifth metatarsal bone by indirect violence. Annals of Surg. 1902;34:697-700

  34. Josefsson PO, Karlsson M, Redlund-Johnell I, et al. Jones fracture. Surgical versus non-surgical treatment. Clin Orthop. 1994;(299):252-5

  35. Kavanaugh JH, Brower TD, Mann RV. The Jones fracture revisited. J Bone Joint Surg. 1978;60(A):776

  36. Kelly IP, Glisson RR, Fink C, et al. Intramedullary screw fixation of Jones fractures, Foot Ankle Int. 2001;22(7) 585-9

  37. Kerkhoffs GM, Versteegh VE, Sierevelt IN, Kloen P, van Dijk CN. Treatment of proximal metatarsal V fractures in athletes and non-athletes. Br J Sports Med. 2012;46(9):644-8

  38. Landorf KB. Clarifying proximal diaphyseal fifth metatarsal fractures. The acute fracture versus the stress fracture. J Am Podiatr Med Assoc. 1999;89(8):398-404

  39. Larson CM, Almekinders LC, Taft TN, et al. Intramedullary screw fixation of Jones fractures. Analysis of failure, Am J Sports Med. 2002;30(1):55-60

  40. Laurich LJ, Witt CS, Zielsdorf LM. Treatment of fractures of the fifth metatarsal bone. J Foot Surg. 1983;22:207

  41. Lawrence SJ, Botte MJ. Jones fractures and related fractures of the proximal fifth metatarsal. Foot Ankle. 1993;14(6): 358-65

  42. Lee KT, Kim KC, Park YU, Kim TW, Lee YK. Radiographic evaluation of foot structure following fifth metatarsal stress fracture. Foot Ankle Int. 2011;32(8):796-801

  43. Lee KT, Park YU, Young KW, Kim JS, Kim JB. Surgical results of 5th metatarsal stress fracture using modified tension band wiring. Knee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2011;19(5):853-7

  44. Lee KT, Park YU, Young KW, Kim JS, Kim JB. The plantar gap: another prognostic factor for fifth metatarsal stress fracture. Am J Sports Med. 2011;39(10):2206-11

  45. Mann G. Stress fractures in Sports Injuries. Arthroscopy and Joint Surgery, Current Trends and Concepts. Doral MN, ed. Ankara. 2000;300-320

  46. Martinez de Albornoz P, Khanna A, Longo UG, Forriol F, Maffuli N. the evidence of low-intensity pulsed ultrasound for in vitro, animal and human fracture healing. Br Med Bull. 2011;100:39-57

  47. Matheson GO, Clement DB, McKenzie DC et al. Stress fractures in athletes. A study of 320 cases. Am J Sp Med. 1987;15(1):46-57

  48. McBryde AM, Stress fractures in runners. Clin Sports Med. 1985;4(4):737-51

  49. McBryde AM. Stress fractures of the foot and ankle. In DeLee JC, Drez D, eds. Orthopaedic Sports Medicine. Saunders, Philadelphia. 1996;1970-7

  50. McKeag DB, Dolan C. Overuse syndromes of the lower extremity. Phys Sportsmed. 1989;17:108-23

  51. Mindrebo N, Shelbourne KD, Van Meter CD, et al. Outpatient percutaneous screw fixation of the acute Jones fracture. Am J Sp Med. 1993;21(5):720-3

  52. Orava S, Hulkko A. A survey of stress fractures in Finnish athletes. In Mann G, ed. Sports Injuries: Proceedings of the third Jerusalem Symposium, Freund Publishing House Ltd. London, England. 1987

  53. Orava A, Hulkko A. Delayed unions and non-unions of stress fractures in athletes. Am J Sports Med. 1988;16(4):378

  54. Orava S, Hulkko A. treatment of delayed and non-unions of stress fractures in athletes. Sports Injuries: Proceedings of the third Jerusalem Symposium, edited by G. Mann, Freund Publishing House Ltd. London, England. 1987

  55. O’Shea MK, Spak W, Sant’Anna S, et al. Clinical perspective of the treatment of fifth metatarsal fractures. J AM Podiatr Med Assoc. 1995;85(9);473-80

  56. Pecina M, Bojanic I, Smoljanovic T, et al. Surgical treatment of diaphyseal stress fractures of the fifth metatarsal in competitive athletes: long-term follow-up and computerized pedobarographic analysis. J Am Podiatr Med Assoc. 2011;101(6):517-22

  57. Peterson L, Renstrom P. Sports Injuries. Martin Dunitz, 2001:421

  58. Pecina M, Bojanic I, Dubravcic S. Stress fractures in figure skaters. Am J Sp Med. 1990;18(3):277-9

  59. Pietropaoli Mp, Wnorowski DC, Werner FW, et al. Intramedullary, screw fixation of Jones Fracture: a biomechanical study, Foot Ankle Int. 1999;20(9):560-3

  60. Porter DADuncan MMeyer SJ. Fifth metatarsal Jones fracture fixation with a 4.5-mm cannulated stainless steel screw in the competitive and recreational athlete: a clinical and radiographic evaluation. Am J Sports Med. 2005;33(5):726-33

  61. Portland G, Kelikian A, Kodros S. Acute surgical management of Jones' fractures. Foot Ankle Int. 2003;24(11):829-833

  62. Roca J, Roure F, Fernandez M. et al. Stress Fractures of the Fifth Metatarsal. Acta Orthop Belg. 1980;46:630

  63. Rongstad KM, Tueting J, Rongstad M, Garrels K, Meis R. Fourth metatarsal base stress fractures in athletes: a case series. Foot Ankle Int. 2013;34(7):962-28

  64. Sahi T, et al. Epidemiology, etiology and prevention of stress fractures in the Finnish defense forces and the frontier guard. In Mann G, ed. Sports Injuries: Proceedings of the third Jerusalem Symposium. Freund Publishing House Ltd. London, England. 1987

  65. Sammarco GJ. The Jones Fracture. Instr course lect. 1993;42:201-5

  66. Saxena A, Krisdakumtorn T, Erickson S. Proximal fourth metatarsal injuries in athletes: similarity to proximil fifth metatarsal injury. Foot Ankle Int. 2001;22(7):603-8

  67. Shah SN, Knoblich GO, Lindsey DP, et al. Intramedullary screw fixation of proximal fifth metatarsal fractures: a biomechanical study, Foot Ankle Int. 2001;22(7):581-4

  68. Simkin A, Leichter I, Giladi M, Stein M, Milgrom C. Combined effect of foot arch structure and an orthotic device on stress fractures. Foot and Ankle. 1989;10(1):25-9

  69. Shindle MK, Endo Y, Warren RF, et al. Stress fractures about the tibia, foot, and ankle. J Am Acad Orthop Surg. 2012;20(3):167-76

  70. Strayer SM, Reece SG, Petrizzi MJ. Fractures of the proximal fifth metatarsal. Am Fam Physician. 1999;59(9):2516-22

  71. Torg JS, Balduini FC, Zelko RR, et al. Fractures of the base of the fifth metatarsal distal to the tuberosity: classification and guidelines for non-surgical and surgical management. J Bone Joint Surg. 1984;66A:209-214

  72. Torg JS, Baluini FC, Zelko RR, et al. Fractures of the base of the fifth metatarsal distal to tuberosity. Classification and guidelines for non-surgical and surgical treatment. J Bone Joint Surg. 1984;66(A):209

  73. Torg JS, Pavlov H, Cooley LH, et al. Stress fracture of the tarsal navicular. A retrospective review of twenty-one cases. J Bone Joint Surg. 1982;64(A):700

  74. Traina SM, McElhinney JP. Tips of the trade #38. The Herbert screw in closed reduction and internal fixation of the Jones fracture. Orthop Rev. 1991;20(8):713, 716-7

  75. Tsukada S, Ikeda H, Seki Y, et al. Intramedullary screw fixation with bone autografting to treat proximal fifth metatarsal metaphyseal-diaphyseal fracture in athletes: a case series. Sports Med Arthrosc Rehabil Ther Technol. 2012;4(1):25

  76. Vertullo CJ, Glisson RR, Nunley JA. Torsional strains in the proximal fifth metatarsal: implications for Jones and stress fracture management. Foot Ankle Int. 2004;25(9):650-656

  77. Warren RH, Sullivan D. Stress fractures in athletes: recognizing the subtle signs. J Musculoskel Med. 1984;1(4):33-36



תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש. לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©