ד"ר יוסף קלינמן, יליד קרקוב שבפולין, בן בכור להורים ניצולי שואה, עלה לארץ בגיל 8, והתגורר בתל אביב. התחנך בתיכון צייטלין, ואחר כך המשיך בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, ובמקביל בישיבת "מרכז הרב" בירושלים. התגייס לצבא במסגרת עתודה רפואית, ושירת כרופא גדודי במלחמת יום כיפור, ובהמשך בתפקידי שדה ופיקוד. עבודת הדוקטורט שלו בנושא ניתוחי בטן-שדה התבססה על התנסותו בתקופה זו.

התמחה ברפואה פנימית בבית החולים הדסה בירושלים, ולאחר מכן השתלם בארה"ב באוניברסיטת וושינגטון שבסנט לואיס במחקר בתחום הליפידים.

זכה בפרס ע"ש ארתור פליקס על עבודה מצטיינת בטרשת עורקים.

בשנת 1997 מונה למנהל החטיבה הפנימית בבית החולים ביקור חולים בירושלים. במהלך שנות ניהולו עבד ללא לאות לשדרוג החטיבה. השיג הכרה אקדמית מלאה להתמחות במחלקה, דאג לקידום מקצועי של הצוות הרפואי ולהפעלת המערך הדיאטני כחלק מהטיפול הכולל בחולים. בעזרת גיוס תרומות הביא לשיפוץ נרחב של החטיבה ולרכישת ציוד מתקדם. ומעל הכול, עשה לילות כימים בטיפול בחולים ובבני משפחותיהם מתוך התמסרות מלאה ומאור פנים.

היה חלוץ הטיפול בגפיים סוכרתיות. בשנת 1989 ייסד מרפאת פצעים ייחודית שטיפלה בפצעי סוכרת ובפצעים קשי ריפוי, ופרסם עבודות קליניות ומחקריות בתחום זה. חולים רבים שנואשו מטיפול במרכזים אחרים ניצלו מקטיעת גפיים בזכות הטיפול במרפאתו.

שיטת הטיפול הייחודית שפיתח שילבה חמצן היפרברי עם טיפול בלייזר וחבישות מתקדמות, והביאה לכ-85% הצלחה. על כך אף זכה בשנת 2005 בעיטור כבוד והערכה של עמותת "ידיד".

ד"ר קלינמן ראה במקצוע הרפואה שליחות, ותודעה זו באה לידי ביטוי בכל אורחותיו,

הוא ביקש להעביר ולשתף את הידע שלו, והיה מרצה, מחנך ומדריך של חולי סוכרת, אחיות, רוקחים ורופאי קהילה. הרצאותיו היו ידועות כברורות, מובנות ומאלפות. היה העורך הראשי של Diabetes Update, חבר באגודות לסוכרת ולטרשת העורקים בארץ ובעולם ובחברה הישראלית לרגל סוכרתית. פרסם עשרות מאמרים, היה שותף פעיל בכנסים ובימי עיון וניהל במשך כמה שנים את הפורום לחולי סוכרת ב-YNET, שם השיב למאות פונים בתשובות ארוכות ומפורטות.

פעל רבות לקידום המודעות לאורח חיים בריא, והיה מהדוגלים בדיאטה דלת פחמימות, ונקט בה גם בעצמו. תדרך מטופלים להימנע מדיאטות מזדמנות ולעבור שינוי באורח חיים הכולל תזונה נכונה, פעילות גופנית ושמירה על איזון. בתחום זה אף עסק לאחרונה בפיתוח לחם שיפון מותאם לחולי סוכרת בשיתוף מאפיית "ברמן".

יותר מכול שמו הלך לפניו כרופא מסור בגישתו האבהית אל חוליו ובהתייחסות הוליסטית לחולה, לגוף ולנפש. היה קשוב וסבלן, תומך ומעודד. הקדיש שעות רבות לישיבה לצד החולה, להאזנה לסיפורו האישי, לשמיעת דרכי ההתמודדות שלו ולבחינת מערך התמיכה שלו ומצבו המשפחתי. שמר על קשר עם מטופליו לאורך שנים, והיה שותף בשמחותיהם ובהצלחותיהם. אישיותו הנדירה שכללה מקצועיות לצד אנושיות מופלאה, הביאה רבים למצוא בו לא רק רופא דגול, אלא גם אב, מנהיג ומורה דרך.

בשנה וחצי האחרונות סבל מהישנות של מחלת הסרטן. הוא התמודד עם המחלה בתעצומות נפש עילאיות, והמשיך לעבוד, לטפל ולתת מענה לחולים עד יומו האחרון.

בן 65 היה במותו. הותיר אחריו את רעייתו, את ארבע בנותיו, משפחה, ידידים וקהילה אדירה של מטופלים ומשפחות המבכים את לכתו.

חרט על דגלו את האמרה "יש לטפל בחולה ולא רק במחלה".

יהא זה נר לרגלנו.

יהי זכרו ברוך.