עדכוני חדשות - ניטור עצמי ומינון משתנה בהתאם לערכי לחץ הדם שנמדדו נמצאו יעילים בחולים בעלי סיכון גבוה ליל"ד

מחקר בריטי המפורסם ב- JAMA, שביקש לבדוק את יעילותו של ניטור עצמי של לחץ הדם, כלל 552 אנשים בני 35 ומעלה בעלי יתר לחץ דם עם ערכים גבוהים מ- 130/80 מ"מ כספית, שסובלים בנוסף מסוכרת, מחלת לב כלילית, מחלה צרברווסקולארית או מחלת כליות (glomerular filtration rate, 30–59 mL/minute/1.73 m2).

הוצאו מהמחקר אנשים בעלי שיטיון, ירידת לחץ דם פוסטורלי, נשים הרות, בעלי מחלה סופנית ואנשים, שנטלו מעל 3 תרופות להורדת לחץ דם.

באופן אקראי חולקו הנחקרים לקבוצה בה המעקב והטיפול בוצעו על ידי המטופלים עצמם, וקבוצה שקיבלה טיפול סטנדרטי.

בקבוצת ההתערבות עברו הנחקרים הכשרה במשך 2-3 פגישות למדידת לחץ דם ולקבלת החלטות לגבי הטיפול בהתאם. לדוגמה, אדם שמדד ערך סיסטולי גבוה מ- 181 מ"מ כספית או דיאסטולי מעל 101 מ"מ כספית, הונחה לקבוע פגישה עם רופא או אחות תוך 48 שעות.

אדם שמדד יותר מ-4 מדידות בשבוע אחד של ערכים סיסטולים בין 121 ל- 180 מ"מ כספית או ערכים דיאסטוליים בין 76-100 במשך חודשיים עוקבים, הופנה לאלגוריתם של שינויי תרופות, שנידון במפגש קודם עם רופא המשפחה שלו.

בתחילת המחקר לחץ דם ממוצע היה 143/80 מ"מ כספית. ערך המטרה היה 120/70 מ"מ כספית בבית ו- 130/80 מ"מ כספית במרפאה.
לאחר שנה היה לחץ הדם הממוצע בקבוצת ההתערבות נמוך יותר (128/74 מ"מ כספית) לעומת קבוצת הטיפול הסטנדרטי (139/76 מ"מ כספית).
מדובר בהבדל של 9.2 מ"מ כספית בערכים הסיסטוליים (95% CI, 5.7-12.7) ושל 3.4 מ"מ כספית בערכים הדיאסטוליים (95% CI, 1.8-5.0) .
לא נצפו הבדלים בין הקבוצות מבחינת תופעות לוואי.

המחקר מראה, כי שיטת המעקב והטיפול העצמיים ביתר לחץ דם, שמתבצעת כיום במדידות מערביות, אך לא בארה"ב, יעילה אף באנשים בעלי סיכון מוגבר. נותר לראות, האם גישה זו לטיפול מביאה גם להפחתת התחלואה והתמותה.

בשורה התחתונה: גישה שמעבירה את האחריות לטיפול ולאיזון אל המטופל, יעילה יותר מהגישה הרגילה, כנראה גם כי מגבירה היענות לטיפול.

http://jama.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=1899205