עבור גברים בעלי סרטן ערמונית בעל סיכון נמוך, מעקב פעיל של שינויים בביולוגיית המחלה, בשלב ובדרגת המחלה, ומכאן החלטה לגבי צורך בטיפול מרפא, הפך לחלופה מקובלת לעומת טיפול מיידי.

חוקרים ערכו מחקר לבדיקת יעילות שיטת המעקב הפעיל.

מדובר במחקר עוקבה פרוספקטיבי שבו נערך מעקב אחר 993 מטופלים במשך זמן חציוני של 6.4 שנים. זאת כהמשך למחקר קודם שבו עקבו אחרי 450 איש במשך 6.8 שנים.

החוקרים הציעו למטופלים בדיקת prostate-specific antigen (PSA) מדי 3 חודשים במשך שנתיים ובהמשך אם המצב התייצב, אחת ל-6 חודשים. המטופלים קיבלו ביופסיה נוספת תוך 12 חודשים מהביופסיה הראשונה, ולאחר מכן מדי 3-4 שנים עד גיל 80.

אנשים בהם נמצאה התקצרות של זמן ההכפלה של PSA עברו הערכה על ידי ביופסיה חוזרת או בדיקת MRI . כאשר נמצאה עדות להתקדמות המחלה, הומלץ על טיפול מקומי למטרת ריפוי.

149 (15%) מהמטופלים נפטרו.

שיעורי ההישרדות ל-10 ול- 15 שנים היו 80% ו- 62% בהתאמה.

15 מטופלים ( 1.5%) נפטרו מסרטן הערמונית.

שיעורי ההישרדות הספציפיים מהמחלה ב- 10 וב- 15 שנים היו 98% ו- 94% בהתאמה.

13 מטופלים ( 1.3%) פיתחו מחלה גרורתית.

לאחר 5, 10 ו- 15 שנים, 75.7%, 63.5% ו- 55% מהמטופלים, בהתאמה, נותרו ללא טיפול ובמעקב.

ה- hazard ratio המצטבר לתמותה מסרטן שאינו בערמונית לעומת תמותה מסרטן הערמונית הוא 9.2:1.

החוקרים מסכמים, כי הממצאים מצטרפים לעדויות התומכות במעקב פעיל בגברים בעלי מחלה בסיכון נמוך.

המטרה היא למצוא את האיזון בין הרצון להפחית טיפול יתר, הכרוך בנזקים ובעלות כספית, לבין הצורך להתערב ולרפא את המטופלים שעלולים למות מסרטן הערמונית.


בשורה התחתונה: מעקב פעיל יעיל מאוד בחולי סרטן ערמונית בעלי סיכון נמוך.
 
http://jco.ascopubs.org/content/33/3/272?ijkey=233f1e1558c33a8ce7f1d5939e44e5afb21f96c9&keytype2=tf_ipsecsha