רפואה משולבת
צמח המרווה והטיפול בדרכי הנשימה
ד"ר ערן בן אריה1, ד"ר יוסי רקובר2
1מנהל היחידה לרפואה משלימה ומסורתית, המחלקה לרפואת המשפחה, שירותי בריאות כללית, מחוז חיפה והגליל המערבי;
יו"ר החברה הישראלית לרפואה משלימה בהסתדרות הרפואית הישראלית
2מנהל מחלקת אף אוזן וגרון, מרכז רפואי העמק, עפולה
החורף הממשמש ובא עתיד לזמן בפנינו, רופאי המשפחה, מפגשים לרוב עם מטופלים במחלות בדרכי הנשימה העליונות. בשנת 2006 פרסמה קבוצת חוקרים מגרמניה מאמר בעיתון European Journal of Medical Science המתאר שימוש בתרסיס של מרווה רפואית (Salvia Officinalis) לטיפול בדלקת לוע חדה. המחקר נערך במתכונת מבוקרת, אקראית וכפולת-סמיות. בשלב הראשון נבדקו 3 ריכוזים של הצמח לטיפול מקומי
ב-122 מטופלים. בשלב השני הוצע ל-164 מטופלים נוספים שימוש בתרסיס בריכוז של 15% מהצמח או בתרסיס אינבו שניתנו משך 3 ימי טיפול. נמצא כי התרסיס הפעיל שיפר בצורה מובהקת את חומרת כאב הגרון של המטופלים בהשוואה למי שקיבל אינבו. השיפור ניכר כבר במהלך השעתיים הראשונות שלאחר הטיפול בתרסיס המרווה. תופעות לוואי קלות כללו יובש בלוע ותחושת צריבה מקומית קלה.
השימוש במרווה לטיפול בדרכי הנשימה הוא עתיק יומין ומקובל במסורת הטיפול של יהודים, נוצרים ומוסלמים בארץ ישראל. החוקר צ'יזיק זיהה בשנות החמישים את המרווה עם הצמח "מרמהין" המוזכר בתלמוד בהקשר של פתיחת דרכי הנשימה: "ונבחשי בגוזא דמרמהין" (מסכת גיטין ס"ט, ע"ב). בארץ נפוצים מספר מיני מרווה שמהם בולטת במיוחד המרווה המשולשת (Salvia Fruticosa), המשמשת להכנת תה ולטיפול בדרכי הנשימה והעיכול.
העלים של צמח המרווה מכילים תערובת של שמנים ארומטיים המהווים חומרים נדיפים, בעלי מסיסות נמוכה במים, השייכים לקבוצת ה-nepretonoM: Camphor ,Thujone ו-Pinene.
במחקרים שפורסמו בעיתון Ethnopharmacology ב-2001 וב-2007, יוחסה לצמח פעילות אנטי-דלקתית וציטוטוקסית. פעילות מעכבת כולינאסתרז נמצאה בצמח המרווה הרפואית וייתכן כי זהו המנגנון המסביר ממצאי מחקר שנערך ע"י קבוצת חוקרים באיראן שבחנו שימוש בצמח אצל חולי אלצהיימר בחומרה קלה-בינונית. במחקר מבוקר אקראי וכפול-סמיות זה נמצא תפקוד קוגניטיבי טוב יותר בחולים שטופלו במיצוי מרווה רפואית בהשוואה לאינבו בתום 4 חודשי מעקב. ראוי לציין
שה-Thujone, אחד מהשמנים המצויים במרווה, נחשב נוירוטוקסין בעל השפעה על קולטני GABAA במוח. בעבר עלתה שאלה לגבי בטיחות השימוש בצמח המרווה הרפואית בכמויות גדולות, בעיקר במטופלים עם נטייה להתכווצויות, אך מחקרים חדשים מצביעים על פרופיל בטיחות גבוה יותר בקשר להופעת התכווצויות או הלוצינציות.
המחקר בצמחי המרווה הרפואית והמשולשת הוא רק בראשית דרכו. מחקר שפורסם בספרות הרוסית ב-1990 הצביע על אפקט מיטיב של אינהלציות מרווה רפואית, לבנדר ומנטה בטיפול בברונכיטיס כרונית. ראוי לציין כי לצמחים נוספים, בעיקר בעלי נגזרות ארומטיות, פעילות מיטיבה בדרכי הנשימה העליונות והתחתונות. צמחים אלה עשירים בשמנים ארומטיים נדיפים המאופיינים במסיסות נמוכה במים והמקנים לצמח את ריחו האופייני. מבין צמחים אלה ראויים לציון עצי האקליפטוס הלימוני והכדורי וצמחי המנטה, האזוב המצוי והרוזמרין הרפואי שנמצאו בעלי פעילות אנטי-דלקתית, אנטי-זיהומית, משככי כאב ופעילויות ישירות על דרכי הנשימה, על רפלקס השיעול ועל זרימת האוויר באף.
קבצים מצורפים:
|