שלום אורח, התחבר לאתר!, שכחת את הסיסמה?
  דוא"ל:
סיסמה:
טופס רישום לאתר | הוסף למועדפים | קבע כדף הבית
WWW.MedicalMedia.co.il
אודות אינדקס קישורים עדכוני רישום חיפוש תרופות כתבי עת כינוסים דף ראשי
yoman.co.il - תוכנה לזימון תורים
Medical Search Engine
Skip Navigation Linksראשי > רשימת כתבי עת > Israeli Journal of Family Practice - גליון מס' 128 > היש פתרון להזעת לילה, הזעת יום וגלי חום?
אפריל 2006 April | גיליון מס' 128 .No
צור קשר
חברי מערכת
רשימת גליונות קודמים
שער הגליון
סקירה ראשית
היש פתרון להזעת לילה, הזעת יום וגלי חום?


פרופ' יאיר יודפת

הקתדרה לרפואת המשפחה ע"ש ד"ר רוזאן, ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים והמרכז לסוכרת, האגף הפנימי, ביה"ח האוניברסיטאי הדסה, ירושלים.



חולים רבים פונים אלי עם תלונות של הזעת לילה עם או בלי הזעת יום וכן אירועים של גלי חום. חלק גדול מהמתלוננות הן נשים לפני, בזמן או אחרי חדילת האורח (מנופאוזה) אבל תופעות אלו שכיחות גם בקשישים מעל גיל 65 ובהם קשישות רבות שחדילת האורח שלהן כבר שנים רבות מאחוריהן ולמרות כל זאת התלונות של הזעת לילה/יום עם וללא גלי חום נמשכות וברובן אף הופיעו לראשונה שנים רבות לאחר חדילת האורח.
כאשר ערכתי סקירת ספרות בנושא מצאתי שמרבית המחקרים שעסקו בשכיחות התופעה ובסיבות לכך נערכו בתת-התמחויות ולכן הסיבות העיקריות לתופעות אלו נבעו ממחלות קשות או נדירות שאינן שכיחות ברפואת המשפחה כמו זיהומים כרוניים, מחלות אוטואימוניות וסוגי סרטן שונים. לצערנו, שלוש התופעות הללו מהוות אחת הבעיות השכיחות בפרקטיקה שבמקרים רבים אין לנו תשובה או הסבר לסיבתה או לטיפול בה (1).

מהי השכיחות של הזעת לילה, הזעת יום וגלי חום?
מספר המחקרים שעסקו בשכיחות התופעה הוא זעום. מספר מועט של מחקרים עסקו בשכיחות של תופעות אלו בנשים שקשורות בחדילת האורח. תסמינים ואזו-מוטוריים הללו מתוארים לרוב כתחושת חום שעולה מהגוף לכיוון הראש, תחושת עקצוץ בעור והזעה ויכולים להופיע בכל שעה ביום ובלילה. בסקר שנערך בארה"ב בקרב 2,602 נשים מגיל 45 ומעלה נמצא ש-80% מהנשים הלבנות דיווחו על התופעות הללו, כאשר 63% דיווח על גלי חום ו-48% על הזעת לילה (2). בסקר שנערך במרפאות ראשוניות בארה"ב בקרב נשים בגיל 45 עד 55 דיווחו 28.6% מהנשים על גלי חום ו-19% על הזעת לילה (3). תסמינים אלו יכולים להיפסק לאחר 4–5 שנים מתחילתם, אלא שכ-10% מהנשים ממשיכות לסבול מתסמינים אלו שנים רבות (4,5).
מעט סקרים בוצעו לגבי שכיחות התופעות הוואזו-מוטוריות הללו בשני המינים וללא התייחסות ספציפית לתקופת חדילת האורח. בראיון שבוצע בקרב 174 חולים שנבחרו אקראית מקרב מאושפזים בבי"ח אוניברסיטאי נמצא, ש-60% של נשים במחלקה גינקולוגית ו-33% חולים לא גינקולוגיים דיווחו על הזעת לילה במשך שלושת החודשים האחרונים (6). מרבית החולים שהתאוננו על הזעת לילה חמורה שכבו במחלקות פנימיות כאשר חלקם סבלו מממאירות וחלקם נטל תרופות נגד חום. בסקר שנערך על ידי גסטרואנטרולוג במרפאתו דיווחו 40% מהחולים שהם זוכרים לפחות אירוע אחד של הזעת לילה בשנה האחרונה כאשר 12% דיווחו על אירוע כזה לפחות פעם אחת בשבוע (7).
המחקר הראשון שעסק בנושא זה ברפואת המשפחה נערך במסגרת Oklahoma Physicians Resource/Research Network (OKPRN) ו-Texas Academy of Family Physicians Research Network
(TAFP-Net) בו נכללו כל החולים מעל גיל 18 שביקרו במרפאות במשך שבוע אחד בקיץ ושבוע אחד בחורף בשנים 2000–2001 (8). מכלל 2,267 חולים שביקרו במרפאות דיווחו 41% על הזעת לילה בחודש החולף מהם 23% דיווחו על הזעת לילה בלבד ויתר ה-18% על הזעת יום ולילה. שיא השכיחות הן בגברים והן בנשים היה בגיל 41–55. באנליזה רבת משתנים נמצא שגורמים שהיו קשורים בהזעת לילה ללא הזעת יום היו גלי חום והתקפי פניקה בעוד שבגברים נמצא קשר להפרעות בשינה. היה קשה להפריד בין השפעת חדילת האורח מהשפעת גורמים אחרים. מכלל החולים היו 27% מעל גיל 64, כאשר מתוכם דיווחו 30% על הזעת לילה בלבד ו-9% על הזעה יומית ולילית, ברובם לוותה הזעת הלילה בהפרעות בשינה.
סקר נוסף במסגרת רשת המחקר של אוקלהומה נערך בקרב כ-800 קשישים מגיל 64 ומעלה מ-23 מרפאות שהסכימו להשתתף בסקר (9). עשרה אחוזים דיווחו על הזעת לילה שמפריעה להם, 9% על הזעת יום ו-8% על גלי חום. המחברים מציינים ששיעור נמוך זה נבע כנראה ממספר החולים עם הזעת לילה אלא שהיא אינה מטרידה אותם. לפי הערכתם השיעור מגיע ל-20%, אם כוללים גם את הקבוצה האחרונה. שיעור שלוש התופעות היה גבוה יותר בנשים בעיקר בתלונות של הזעת יום וגלי חום.
בסקר שנערך בשוודיה נמצא ש-15% מהנשים בגיל 60–62 סבלו מהתקפים של גלי חום 15 שנה לאחר חדילת אורח (10). אין זה דבר יוצא מן הכלל לסבול מגלי חום גם לאחר 20 שנה או יותר מסיום חדילת האורח (11). בסקר שנערך בקרב 500 גברים בגרמניה בהשוואה ל-153 נשים נמצא, שלא היה כל הבדל בתלונות של הזעות או תחושת הזעה בין גברים ונשים בעיקר החל מגיל 50 ומעלה (12). תלונות אלו הופיעו בעיקר בלילה, לרוב בפתאומיות, לעתים מלוות בלחץ או חרדה עם וללא עור רטוב.

מהן הסיבות להזעת לילה?
בסקירות באינטרנט מצאתי למעלה מ-40 סיבות להזעת לילה. רובן נדירות או לא רלבנטיות לרפואת המשפחה. במספר אתרים מציינים סיבות שחלקן מובנות מאליהן כמו חימום יתר של חדר השינה, אקלים חם ולח ושימוש מוגזם בכיסוי וחלקן מצוינות, אף על פי שלא מצאתי להן סימוכין בספרות כמו אכילת אוכל חריף או שתייה חמה לפני השינה וביצוע התעמלות לפני השינה.
עשר הסיבות העיקריות להזעת לילה שצוינו בשתי סקירות הן כדלקמן (8,13):
1.    סביב תקופת חדילת האורח
2.    הפרעות נפשיות – חרדה, דחק נפש, ביעותי לילה אלכוהוליזם וצריכת סמים
3.    הזעת יתר אידיופתית
4.    זיהומים בעיקר שחפת, אנדוקרדיטיס, איידס, מונונוקליאוזיס וברוצלוזיס
5.    סרטן בעיקר לימפומה ולויקמיה
6.    תרופות – נוגדי דיכאון (8%–22% מהנוטלים תרופות אלו), תרופות נגד חום כמו פאראצטמול, טמוקסיפן, ויאגרה, ניטרוגליצרין וסטרואידים
7.    מחלות רוימטולוגיות כמו ארטריטיס טמפורלית
8.    הפרעות הורמונליות כמו היפוגליקמיה לילית, היפרתירואידיזם, פיאוכרומוציטומה וקרצינואיד
9.    מצבים נוירולוגיים – נדירים בעיקר לאחר שבץ מוחי ונוירופתיה אוטונומית
10.    אחרות – דום נשימה בשינה, רפלוקס גסטרואזופגלי, תסמונת התשישות כרונית
הסבר אפשרי נוסף לתלונות הוואזו-מוטוריות שלא מאחת הסיבות הנ"ל הוא תגובת הגוף לירידה פתאומית וחולפת באיפוס התרמוסטט של הגוף (11). מתברר שפרט לירידה ברמת האסטרוגן שקשורה בתופעות הוואזו-מוטוריות סביב חדילת האורח קיימת בשלב זה גם עלייה בפעילות המערכת הסימפתטית דרך קולטנים אדרנרגיים מרכזיים מסוג אלפה 2 שגורמים להיצרות של התחום התרמונויטרלי במוח בנשים (14). עליות קטנות בתוך התחום המוצר במוח גורמות לגלי החום. במחקרים אפידמיולוגיים דווח גם על הפרעות בשינה בתקופת חדילת האורח אלא שבדיקות במעבדות שינה לא מצאו כל קשר בין הפרעות אלו לבין גלי החום וכן לא נמצא שגלי החום גורמים להפרעות בשינה (15,16).

מהם המשתנים שהיו קשורים בהזעת לילה,יום וגלי חום?

במחקר הקשישים נבדק פרט לשכיחות התופעות גם הקשר בין התופעות הוואזו-מוטוריות למשתנים סוציודמוגרפיים, הרגלי בריאות, בעיות כרוניות, תסמינים, איכות החיים ודרגת ההטרדה של התלונות הללו (9). באנליזה רבת משתנים נמצא קשר משמעותי בין שלושת התלונות לבין מרבית התסמינים האחרים. לא נמצא כל קשר בין שלושת התלונות לבין ההכנסה, המצב המשפחתי, קיום של חברים, צריכת אלכוהול מוגברת, משקל, BMI, עלייה או ירידה במשקל, בדידות, כאב בפה או בשיניים ודכדוך. נמצא קשר בלתי משמעותי עם מחלות אוטואימוניות, סרקואידוזיס, שחפת, הפטיטיס כרונית, סרטן, בעיות בבלוטת התריס, שבץ מוחי, דיכאון, רפלוקס גסטרואזופגלי, כיב פפטי, דיברטיקוליטיס, מחלת כבד, יתר לחץ דם, אוסטיאוארתריטיס, אוסטיאופורוזיס ומחלת פרקינסון.
לעומת הקשר הבלתי משמעותי בין התלונות הוואזו-מוטוריות לבין מרבית המחלות שהוזכרו לעיל נמצא שקשישים שסבלו לפחות מאחת התלונות היו בסיכון גבוה פי 1.5 לסבול לפחות מהפרעה סנסורית אחת – הפרעות בראייה, בשמיעה, בטעם או בריח וכן קהות בתחושה בידיים וברגליים ופי 4 לסבול משלוש או יותר מהפרעות תחושתיות מאשר קשישים ללא תופעות אלו (הבדלים משמעותיים מבחינה סטטיסטית). גם בצורה הפוכה, אלו עם לפחות הפרעה סנסורית אחת היו בסיכון פי 3.4 לסבול מאחת משלושת התופעות הללו.
כאבי גוף (עצמות, שרירים, מפרקים וכו') דווחו על ידי יותר מ-95% מהמתלוננים עם התופעות הוואזו-מוטוריות לעומת 74% בקרב הקשישים ללא תלונות אלו. כאבים אחרים (כמו ראש, עיניים, שיניים, חזה, קיבה וכו') דווחו על ידי כ-70% מאלו שהתלוננו על הזעה או על גלי חום לעומת 48% ללא תלונות אלו. גם בצורה הפוכה נמצא שלמעלה מ-21% מאלו שהתאוננו על כאב דיווחו לפחות על תלונה אחת בהשוואה ל-4% ללא כאב.
קשישים שסבלו משלושת התופעות דיווחו שהם סובלים מדכדוך, מחרדה, מרוגז, מעצבנות עם או בלי התפרצויות יותר מפי שניים מאלו שלא דיווחו על אחת מתופעות אלו. יתרה מכך 34% מאלו שדיווחו על דכדוך סבלו לפחות מאחת מהתופעות בהשוואה ל-16% ללא דכדוך ו-28% שסבלו מחרדה סבלו מאחת התופעות בהשוואה ל-11% ללא חרדה. נמצא גם יחס הפוך בין מדדי איכות החיים ודרוג עצמי של הבריאות לבין שלושת התופעות.

מהן המסקנות האפשריות מתוצאות מחקר זה?
השאלה העיקרית מתוצאות מחקר זה היא האם המשתנים השונים שנמצאו קשורים להזעת הלילה, היום וגלי חום הם הגורמים לכך, האם הם התוצאה או האם הקשר הוא מקרי. נוסף על כך האם ייתכן שמספר משתנים אולי מגדילים את המודעות או גורמים להפרעה גדולה יותר של התופעות. הקשר בין כאבים בשרירים או קהות או נימול של הגפיים עם הזעה לילית מעורר את האפשרות של היפר-ונטילציה, הפרעה במאזן האלקטרוליטים ונוירופתיה. מצד שני, התכווצויות שרירים קורות יותר בלילה וקיימת אפשרות שהדבר מביא למודעות גדולה יותר של הזעת הלילה.
הקשר עם חרדה יכול להיות קשור בהגברת המודעות או הגברת חוסר הנוחות כתוצאה מהתופעות האלו. ההפרעות הסנסוריות יכולות להעלות את הרגישות לכל מיני תופעות כולל הזעה. קשישים עם גלי חום דיווחו יותר על התפרצויות זעם וייתכן שקשורות בהתקפי פניקה. מעניין לציין, שלא נמצא קשר או השפעה של מחלות כרוניות על הזעה לילית למרות שבספרות ובספרי לימוד מציינים מחלות אלו כקשורות בהזעת לילה.
למרות מגבלותיו הרבים בוחן מחקר זה בפעם הראשונה היבטים נוספים של שלושת התופעות הוואזו-מוטוריות שלא נבדקו במחקרים אחרים ובעיקר הכללת גורמים דמוגרפיים, סוציאליים ונפשיים שיש להם חשיבות גם בטיפולים השונים.

מהו אופן הטיפול
סביב חדילת האורח בנשים
המלצת ה-Food and Drug Administration היא שטיפול הורמונלי יינתן רק לנשים הסובלות מתסמינים מספיק חמורים שמצדיקים טיפול זה וגם אז יש לטפל במינון הנמוך ביותר ולתקופה הקצרה ביותר (17). בכל מקרה יש לבצע בדיקות תקופתיות ולהפסיק טיפול שבוע לפני ביצוען. על אלו שנוטלות את ההורמון להפחית בהדרגה את המינון ולהשתדל להפסיק כל טיפול לאחר חמש שנים.
הטיפול היעיל ביותר לטיפול בהפרעות הוואזו-מוטוריות הוא אסטרוגן בעיקר טיפול ציקלי ובמינון המינימלי והתסמינים נעלמים בקרב כ – 80% מהנשים תוך שבוע או שבועיים. אינני נכנס כאן לפרטי המינון וצורת ההגשה ואני מניח שבזאת עוסקים בעיקר הגינקולוגים.
טיפול הורמונלי למניעה ראשונית או שניונית אינו מומלץ יותר לנשים מעל גיל 50 לאור ממצאי מחקרי Heart and Estrogen/Progestin Replacement Study (HERS) ו-Women's Health Initiative (WHI) (18–20). במחקר אחרון זה נמצא שהטיפול ההורמונלי בנשים בגיל 50–79 היה קשור בעלייה בסיכון הקרדיו-וסקולרי, בשבץ מוחי, בדמנציה, בתרומבואמבוליזם ובסרטן השד.

טיפולים אחרים לתופעות הוואזו-מוטוריות
מספר טיפולים שאינם הורמונליים מוצעים לטיפול בתופעות הוואזו-מוטוריות גם לנשים סביב חדילת אורח וגם לטיפול בתופעות אלו בגילים אחרים או במקרים אחרים של תופעות אלו בעיקר בנשים שעברו כריתת שד. אחד הטיפולים שנחקר רבות הוא בתרופות נוגדות דיכאון. הראשונה מהם שנחקרה רבות היא venlafaxine (Efexor-XR, Venla, Viepax). נמצאה השפעה טובה על התסמינים בעיקר גלי החום הן בנשים סביב חדילת האורח והן בנשים עם תלונות ואזו-מוטוריות שעברו טיפול בסרטן השד (21,22). תוצאות דומות בשני המצבים הושגו גם בטיפול על ידי selective serotonin reuptake inhibitors כמו fluoxetine (Affectine, Flutine, Prizma, Prozac) ו-paroxetine (Paroxetine Teva, Paxxet, Seroxat) (23–25). גם לתרופה האנטי-כיפיונית Gabapentin (Gabapentin-Teva, Neurontin) היו תוצאות די טובות בשני המצבים (26,27). תוצאות משכנעות פחות הושגו על ידי טיפול ב-clonidine (Clonnirit, Normopresan) (28) וויטמין E (29). אין אחידות בתוצאות מחקרים מבוקרים שנערכו עם פיטואסטרוגנים (כולל סויה וצמח בשם Black cohosh) לגבי ההשפעה הוואזו-מוטורית אבל נראה שאין להם השפעה מעבר להשפעת אינבו (30). הטיפול בפרוגסטין הוא יעיל אבל אינו מומלץ בגלל הגדלת הסיכון לסרטן השד (31,32). דעות מנוגדות קיימות לגבי פעילות גופנית מוגברת. יש הטוענים שפעילות זו עוזרת ויש הטוענים בדיוק להפך. מחקרים קטנים ומבוקרים עם תלתן אדום, תרופה סינית בשם dong quai, שמן רקפות וגינזנג סיבירי לא הראו כל השפעה בהשוואה לאינבו.

מה למדנו מהמחקרים בנושא
בכתבי את הסקירה רציתי להתרכז בנושא הזעת לילה בלבד. אולם לצערי מספר המחקרים בנושא זה הם מעטים ביותר וכן מסוג “חתך" (cross-sectional), ולכן הרחבתי את הנושא להפרעות ואזו-מוטוריות אחרות כמו הזעת יום וגלי חום. אין מחקרים שעסקו בטיפול בגלי החום, פרט לתקופת חדילת האורח או בנשים לאחר טיפול בסרטן השד. אני מקווה שהטיפולים שנחקרו בתקופות אלו ישימים גם לתופעות הוואזו-מוטוריות האחרות ומתאימים גם לקשישים. במאמר מערכת של McWhinney, מנהל המחלקה לרפואת המשפחה באוניברסיטת מערב אונטריו בקנדה, בעקבות המחקר הראשון שנזכר לעיל (8), הוא מציין, שרק שלושה גורמים נמצאו קשורים בהזעת לילה: התקפי פניקה, הפרעות בשינה (בגברים ובקשישים) וגלי חום בנשים (33). במחקר הקשישים שנערך גם הוא ברפואת המשפחה לא נמצא קשר להפרעות בשינה אך נמצא קשר להפרעות נפשיות אחרות (9). McWhinney טוען בצדק, שקשה להוציא מסקנות מהמחקרים שבוצעו ברפואת המשפחה מהיותם מחקרי “חתך" ושהחולים שנבחרו לא היוו מדגם מייצג של האנשים בקהילה. המחקר הרצוי הוא מעקב אחר cohort של אנשים מפרקטיקות שונות שיהיה רב-גווני מבחינה סוציו-דמוגרפי עם מעקב של לפחות חמש שנים. מחקר מסוג זה קשה לביצוע אך לתרומתו מבחינה מדעית יש חשיבות גדולה ביותר ואני מציע נושא זה לרשת המחקר רמב"ם.
לסיכום, לפי הסקרים שנערכו ברפואה שלישונית הסיבות העיקריות לתלונות הוואזו-מוטוריות כוללות הזעת לילה, הזעת יום וגלי חום או זיהומים כרוניים, מחלות אוטואימוניות וסוגי סרטן שונים. מחקרים מעטים מאוד על השכיחות והסיבות לתופעות אלו נערכו ברפואה הראשונית. הסקרים השונים שבוצעו מראים ששכיחות תופעות אלו ברפואה ראשונית היא גבוהה ויכולה להגיע עד 80% מהנשים ובגברים מעל גיל 45. באחד הסקרים ברפואת המשפחה נמצא שגורמים שהיו קשורים בהזעת לילה ללא הזעת יום היו גלי חום והתקפי פניקה, בעוד שבגברים נמצא קשר להפרעות בשינה. התלונות שכיחות ביותר סביב תקופת חדילת האורח (מנאופזה) בנשים ומרבית המחקרים על הטיפולים השונים נערכו בקרב נשים אלו. פרט לירידת רמת האסטרוגן בתקופה זו קיימת גם עלייה בפעילות המערכת הסימפתטית דרך קולטנים אדרנרגיים מרכזיים מסוג אלפה 2 שגורמים להיצרות ועליות קטנות בחום בתחום התרמונויטרלי במוח בנשים. לא נמצא קשר בין תופעות אלו להפרעות בשינה. באנליזה רבת-משתנים במחקר הגדול והרחב ביותר שנערך בקרב קשישים ברפואת המשפחה נמצא שקשישים שסבלו לפחות מהפרעה סנסורית אחת (הפרעה בראייה, בשמיעה, בטעם או בריח וקהות בתחושה בגפיים) היו בסיכון לסבול לפחות מאחת מהתופעות הוואזו-מוטוריות. נמצא גם קשר בין התופעות הוואזו-מוטוריות לבין כאבים בגוף והפרעות נפשיות כמו דכדוך, חרדה ועצבנות. המלצת ה-Food and Drug Administration לתופעות אלו בנשים סביב חדילת האורח היא שטיפול הורמונלי (אסטרוגן) יינתן רק לנשים שסובלות מתסמינים מספיק חמורים שמצדיקים טיפול זה וגם אז יש לטפל במינון הנמוך ביותר ולתקופה הקצרה ביותר. בכל מקרה יש לבצע בדיקות תקופתיות ולהפסיק טיפול שבוע לפני ביצוען. על אלו שנוטלות את ההורמון להפחית בהדרגה את המינון ולהשתדל להפסיק כל טיפול לאחר חמש שנים.

References
1.    Ely JW, Osheroff JA, Ferguson KJ, et al. Lifelong self-directed learning using a computer database of clinical questions. J Fam Pract 1997;45:382
2.    Keenan NL, Mark S, Fugh-Berman A, et al: Severity of menopausal symptoms and use of both conventional and complementary/alternative therapies. Menopause 2003;10:507
3.    Xu J, Bartoces M, Neale AV, et al. Natural history of menopause symptoms in primary care patients: a MetroNet study. J Am Board Fam Pract 2005;18:374
4.    Mitchell ES, Woods NF, Mariella A, Three stages of the menopausal transition from the Seattle Midlife Women's Health Study: toward a more precise definition. Menopause 2000;7:334
5.    Moe KE. Reproductive hormones, aging, and sleep. Semin Reprod Endocrinol 1999:17:339
6.    Lea MJ, Aber RC. Descriptive epidemiology of night sweats upon admission to a university hospital. South Med J 1985;78:1065
7.    Reynolds WA. Are night sweats a sign of esophageal reflux? [Letter] J Clin Gastroenterol 1989;11:590
8.    Mold JW, Mathew MK, Belgore S, et al. Prevalence of night sweats in primary care patients. J Fam Pract 2002;51:452
9.    Mold JW, Roberts M, Aboshady HM. Prevalence and predictors of night sweats, day sweats, and hot flashes in older primary care patients: an OKPRN study. Ann Fam Med 2004;2:391
10.    Berg G, Gottqall T, Hammar M, et al. Climacteric symptoms among women aged 60-62 in Linkoping, Swedan, in 1986. Maturitas 1988;10:193
11.    Hogan D. What is the cause of hot flashes in the elderly? Is hormone therapy indicated? http://www.calgaryhealthregion.ca/clin/cme/ccmed/askexprt/askq0101.pdf.
12.    Heinemann K, Saad F. Sweating attacks: key symptom in menopausal transition only for women? Eur Urol 2003;44:583
13.    Viera AJ, Bond MM, Yates SW. Diagnosing night sweats. Am Fam Physician 2003;67:1019
14.    Freedman RR. Hot flashes: behavioral treatments, mechanisms, and relation to sleep. Am J Me. 2005;118(12 Suppl 2):124
15.    Moe KE. Hot flashes and sleep in women. Sleep Med Rev. 2004;8:487.
16.    D'Ambrosio C, Stachenfeld NS, Pisani M, et al. Sleep, breathing, and menopause: the effect of fluctuating estrogen and progesterone on sleep and breathing in women. Gend Med 2005;2:238
17.    Bren L. The estrogen and progestin dilemma: new advice, labeling guidelines. FDA Consum 2003;37:10
18.    Hulley S, Grady D, Bush T, et al. Randomized trial of estrogen plus progestin for secondary prevention of coronary heart disease in postmenopausal women. Heart and Estrogen/progestin Replacement Study (HERS) Research Group. JAMA 1998;280:605
19.    Rossouw JE, Anderson FL, Prentice RL, et al. Risks and benefits of estrogen plus progestin in healthy postmenopausal women: principal results from the Women's Health Initiative randomized controlled trial. JAMA 2002;288:321
20.    Anderson GL, Limacher M, Assaf AR, et al. Effects of conjugated equine estrogen in postmenopausal women with hysterectomy: the Women's Health Initiative randomized controlled trial. JAMA 2004;291:1701
21.    Evans ML, Pritts E, Vittinghoff E, et al. Management of postmenopausal hot flushes with venlafaxine hydrochloride: a randomized, controlled trial Obstet Gynecol 2005;105:161
22.    Biglia N, Torta R, Roagna R, et al. Evaluation of low-dose venlafaxine hydrochloride for the therapy of hot flushes in breast cancer survivors. Maturitas 2005;52:78
23.    Loprinzi CL, Sloan JA, Perez EA, et al. Phase III evaluation of fluoxetine for treatment of hot flashes. J Clin Oncol 2002;20:1578
24.    Stearns V, Isaacs C, Rowland J, et al. A pilot trial assessing the efficacy of paroxetine hydrochloride (Paxil) in controlling hot flashes in breast cancer survivors. Ann Oncol 2000;11:17
25.    Stearns V, Beebe KL, Iyengar M, et al. Paroxetine controlled release in the treatment of menopausal hot flashes: a randomized controlled trial. JAMA 2003;289:2827
26.    Guttuso T Jr, Kurlan R, McDermott MP, et al. Gabapentin's effects on hot flashes in postmenopausal women: a randomized controlled trial. Obstet Gynecol 2003;101:337
27.    Pandya KJ, Morrow GR, Roscoe JA, et al. Gabapentin for hot flashes in 420 women with breast cancer: a randomised double-blind placebo-controlled trial. Lancet 2005;366:818
28.    Wren BG, Brown LB. A double-blind trial with clonidine and a placebo to treat hot flushes. Med J Aust 1986;144:369
29.    Barton DL, Loprinzi CL, Quella SK, et al. Prospective evaluation of vitamin E for hot flashes in breast cancer survivors. J Clin Oncol 1998;16:495
30.    Kronenberg F, Fugh-Berman A, Complementary and alternative medicine for menopausal symptoms: a review of randomized, controlled trials. Ann Intern Med 2002;137:805
31.    Leonetti HB, Longo S, Anasti JN. Transdermal progesterone cream for vasomotor symptoms and postmenopausal bone loss. Obstet Gynecol 1999;94:225
32.    Beral V, Banks E, Reeves G, et al. Breast cancer and hormone-replacement therapy: the Million Women Study. Lancet 2003;362:1330
33. McWhinney IR. Significance of night sweats. J Fam Pract 2002;51:457

תגובות:



דף ראשי | כינוסים רפואיים | כתבי עת רפואיים | חיפוש תרופות | תנאי שימוש | אודות מדיקל מדיה | צור קשר | קוסמטיקה ואסתטיקה רפואית | קוסמטיקה רפואית
המידע המופיע באתר זה מיועד לצוות רפואי בלבד. המידע באתר אינו מהווה בשום אופן ייעוץ רפואי ו\או משפטי.
שימוש או צפייה באתר זה מעידים על הסכמתך לתנאי השימוש.
תנאי שימוש באתר זה:
ידוע לי שעל ידי שימוש באתר זה, פרטיי שמסרתי יאספו ע"י חברת מדיקל מדיה על מנת ליצור איתי קשר בנוגע לאירוע זה ולאחרים. מדיקל מדיה אף רשאית להעביר את פרטי הקשר שלי מעת לעת לחברות קשורות אליה ו/או צדדים שלישיים כחלק מהמודל העסקי שלה לשימוש בכיווני שיווק עבור לקוחותיה שכולל ניוזלטר מדעי לרופאים, מידע על עידכוני רישום של תרופות וציוד רפואי, נושאים מקצועיים, פרסומים שונים, הזמנות לכנסים, הזמנות למפגשים עם נציגי פארמה וכיוצ״ב. ידוע לי כי אני זכאי לבקש מחברת מדיקל מדיה לחדול משימוש במידע בכל עת ע"י שליחת הודעה כתובה לחברה ובמקרה זה תתבטל הסכמתי לעיל מיום שהתקבלה ההודעה.

לצפייה בתנאי השימוש לחץ\' כאן
Powered by Medical Media Ltd.
כל הזכויות שמורות לי.ש. מדיקל מדיה בע"מ ©